הסינקופציה בפסנתר בפתח השיר הנשמעת כמו רגטיים, מתאימה לאריאל זילבר. גם הלחן הוא אריאל זילבר טיפוסי. על מה השמחה? חבר מפעם הזמין אותו להתארח בישוב באמצע הגדה. נזכר בימים שלא היה מה שהפריד ביניהם כחברים. השהייה בטבע הייתה נטולת בעיות וגבולות. נרדמו בכרמים, דילגו על סלעים. עכשיו, כדי להתרועע, הוא צריך לקבוע על כביש 5 (הידוע גם בכינוי כביש חוצה שומרון) , לשלוח מיקום לפלאפון. משהו פוליטי? סיכונים? אין בשיר רמז לכך. הוא מתמקדבעיקר בהתרפקות על ימים יותר נקיים. אולי יהיה אפשר לחזור על משהו מתחושת החוויות כפי שהן משתקפות מהפרספקטיבה העכשווית – למרות מרחק השנים, והשינויים הגיאוגרפיים. זילבר נמצא על מסלול משלו – שמח וטוב לב, חגיגת קול וצלילים, קצב מלהיב, קישוטים "כפריים" (צליל החליל), צליל מזרחי, קולות ילדים (ילדי מקהלת עלי זה"ב), שירה צוהלת. כביש 5 אינו מעורר חששות, אלא שמחה בלבבות. מה אומרת השמחה הזו לי? כמעט כלום. כנראה שלזילבר היא אומרת משהו מהותי יותר מאשר סתם ניסיון להיזכר בחברות נעורים ולקשור אותה עם הפגישה המחודשת.
התקשרתי לחגי הוא אמר לי בוא אלי/ כבר שנתיים לא דיברנו קח ת'אוטו
ונראה אותך/ שלח מיקום לפלאפון/ הוא כתב לי השומרון
וואלה איך אני מגיע זה באמצע הגדה
ונזכרתי בימים/ בין הגפן בכרמים/ עץ הזית שאהבת גם
זוכר איך שנרדמנו שם/ בין עיבל להר גריזים/ איך דילגנו על סלעים
הוא בקול נרעד שואל אחי/ היכן אתה היום
אמר לי בוא כביש חמש/ על הדרך נפגש/ תחת עץ תאנה במעיין
בוא אל ההר/ קח מעיל יהיה קצת קר/ נסתכל על השמש והים
כשחשבתי על הכפר/ אז עלו מן העבר/ מדותן דמויות כמו חלום
וקול דודי החל לפעום/ זה ניגון שמאדיר/ מסתכל על הר כביר
בוא נשב עוד קצת ביחד/ בוא ננשום את הכרמים
אמרתי בוא כביש 5…
אמר לי בוא כביש חמש/ לשומרון ונפגש/ נתיישב על קפה במעיין
בוא אל ההר/ קח מעיל יהיה קצת קר/ נסתכל על השמש והים
ללללל…..
