אין כמו עמיר לב לספר סיפור בשיר.  הפעם – מפיו של נכזב אהבה שנמצא בכרתים, מועדון תיירים, משאיר הודעות, כי אינה עונה לטלפון. בינתיים, המקום מזמין למכור את עצמו לאחת, עיניים ירוקות. האינטונציה של אריק סיני מסייעת "להסגיר" את  עמיר לב, היוצר שכותב שירים סיפוריים שחציים דיבור, חציים מוסיקה. אריק סיני מחספס יותר את קולו הקשיח כדי להישמע סודי משהו.  השילוב מצוין – הצבע הקולי מייצר אווירה אפלולית, קורטוב של מסתורין באיפוק נוגה. גם אם יש  בטון הנמוך והצרדרד מעט "תיאטרון", עדיין אני מתמסר לו בקלות נסבלת. הסיפור "יושב" נכון, בלחן, בעיבוד ההזייתי שמעניק לו את ה"תפאורה" ההולמת  המבליטה את קווי המתאר המוסיקליים של היוצר.

חמש הודעות כל שעתיים/ השעות של מחר/ ביני ובינך/ ישבתי וקמתי/ הבתים התחלפו ואני הולך./ מועדון תיירים, שמעתי עברית/ והוא אמר שקוראים לו סם/ ואז ראיתי עיניים ירוקות/ סילון של עשן/ שפתיים עבות.
שמש וים כחול, לעשות אהבה על החול/ קיץ בכרתים לא יכול לישון/ לא ענית לטלפון.
עיניים ירוקות אוהבת את עצמה/ על ערב אחד איתי.
מכרתי את עצמי מהר והיא עוד אמרה, שהכל טוב והכל אמתי/ עלינו לחדר מרפסת לים, בטח לא נפגש
ואני תמיד אזכור/ בלי חולצה היא נשענה על הארון/ בדיוק צלצל הטלפון.
שמש וים כחול, לעשות אהבה על החול‬‬/ קיץ בכרתים לא יכול לישון/ לא ענית לטלפון.