ארקדי דוכין ובועז שרעבי? תורידו גבות, תקשיבו לפעימות הלבבות. גברים מקוננים אהבה נואשת. סנטימנטליים מעורקי הלב וחדריו ועד קצות ציפורני האצבעות. ארקדי דוכין  כותב רומנטיקה אולד סקול, האוהב הנרגש שר סולם שמייצר תחושת אהבה דואבת. הבנאדם שיקר לה בסיטונות. עכשיו, מסכן, שבור ובודד –  הוא מבקש מחילה, מבין שלא יכול בלעדיה. סיטואציה שכיחה עד נדושה.
מה יש לחדש? – אז זהו שאין מה לחדש. הטקסט נשמע כמו עוד שכפול של וידוי שחוק מגבר שבור לאהובה. "בודד כמו שלכת ביום מעונן". נו, באמת. החידוש היחיד הוא בשם "נופר", שמה של אהובה שאינו נמצא באוצר המילים של שירי האהבה של פעם.
עזבו מילים: הרומנטיקנים באשר הם  יתרפקו על הקולות הנוגים החוברים למנגינה אולטימטיבית ולשירה דרמטית-מתכוונת של ארקדי את בועז, שביחד נשמעים מה-זה כמהים לאהבה. האולד סקול הזה עדיין פוגע במקומות הרגישים, ואתה נכנע – גם אם יש לך תחושה של עבדו לך על הרגש.

רחוק מהבית/ מותש משקרים/ חזרתי אליך שוב/ תפתחי.

רטוב מהגשם/ יבש כמו מדבר/ חזרתי אליך שוב/ נופר.

רק אתך הלב נפתח/ מיום ליום רואה אותך / מיום ליום מבין יותר/ מה כבר הייתי בלעדייך?

רק אתך אני שייך/ מיום ליום יותר שלך/ מיום ליום רוצה אותך/ אהובתי.

בודד כמו שלכת/ ביום מעונן/ עייף מלנדוד שנים/ מפה לשם./ עיוור מהחושך/ יורד מההר/ חזרתי אליך שוב

נופר.

רק אתך הלב נפתח/ מיום ליום רואה אותך / מיום ליום מבין יותר/ מה כבר יכולתי בלעדייך?

רק אתך אני שייך/ מיום ליום יותר שלך/ מיום ליום רואה אותך/ אהובתי.

רחוק מהבית/ חנוק משקרים/ חזרתי אלייך שוב

תסלחי.