שי רוט יוצא מהנחה שהחיים הם שיר לא מושלם. אתה קיים בכל מקום, אבל מה עם השיר שלא גמרת? אתה עוזב את העיר, ומה עם השיר שהשארת בלתי גמור? התובנה הכפייתית הפשטנית הזו, נעטפת בצליל המאובחן בהודעה לתקשורת כ"רוק-פופ פסיכודלי".
ההפקה המוסיקלית מן הסתם מכוונת לשם בעיבוד הווקאלי, בצליל האלקטרוני, במעבר המלודי (ה"תה-תה-תה-תה) בצליל ההזיה בסיום, שהופך את למעין חלום מוסיקלי. עם זאת, השיר נשמע לי כחוש כאילו מתחנן לעיבוי טקסטואלי, לעוד פראזה מוסיקלית. הפקה כשלעצמה אינה מצליחה לכסות על המגרעת הזו.
דיוויד זיסקינד – שירה וגיטרות, שי רוט – דגימות, תכנות סינטים, אמיר שטיינברג – תופים והקשה, ברוך בן יצחק – גיטרה חשמלית, שניאלה מילוא – שירה.
אתה קיים בכל פינה
באכזבות, במנגינה
עזבת עיר בטעם מר
השארת שיר שלא נגמר
בקצה היום יש נפילה
אתה קיים בכל מילה
בכל תקווה
בכל מחר
נשארת שיר שלא נגמר
אתה לא פה בעתיד
רק השיר נשאר איתי
?אתה פה
