סוף שנות השישים, על רקע התעלמות ממנו בתחנות הרדיו המתמחות במוסיקת קאונטרי, מוציא ג’וני קאש את האלבום המצליח ביותר שלו שנמכר במליון עותקים. בהמשך, אחרי "בסאן קוונטין", כבר יצא לו שם של זמר בתי הכלא.
אבל "פולסום" הוא בכ"ז אלבום החובה של קאש, אלבום אמריקני אותנטי עם קארל פרקינס בגיטרה ועם שירים כ"בלוז קוקאין", "25 דקות להוצאה להורג", I Got Stripes ו"בלוז כלא פולסום". טון גברי עמוק ומדוכדך כמו נתפר לחשמל את אוכלוסיית האסירים, אבל הקסים ושבה את כלל האוכלוסייה. האלבום שהוקלט לייב, מעניק את הפרופיל הכי אמין-אמיתי של קאש כזמר קשוח בעל אישיות מזדהה עם הקהל שלו, חיילים או אסירים. זה היה הרגע שבו הפך ג'וני קאש לאיש בשחור/
עניינו בבתי הכלא החל בימים ששירת בחיל האוויר האמריקאי בגרמניה בתחילת שנות ה־50, בעקבות צפייה בדרמת הפשע Inside The Walls of Folsom, בעקבותיה כתב את "בלוז כלא פולסום" שראה אור כבר ב־1955 ותיאר את בדידותו של אסיר. בעקבות השיר, קיבל קאש מכתבי בקשה מאסירים לבוא ולהופיע מולם בבתי הכלא. קאש הופיע בלא מעט בתי כלא במהלך הקריירה שלו. קאש מעולם לא היה אסיר בעצמו, הגם שנעצר שבע פעמים במהלך חייו, אך שהה לילות ספורים בתאי מעצר, לרוב בגין אחזקת סמים. באחד ממעצריו הואשם בהצתת יער שלם במהלך קמפינג עם בנו, ובפעם נוספת בהסגת גבול.
הרעיון להקליט אלבום הופעה בכלא העסיק אץ קאש זמן רב, אבל בכל פעם שהוצע נתקל בסירוב מחברת התקליטים קולומביה. רק משהתחלפו בה שני בכירים שמרנים, ובמקומם מונה בוב ג'ונסטון האקסצנטרי, נשלחו הצעות לבתי הכלא פולסום וסיינט קוונטין. פולסום ענו ראשונים.
החזרות לקראת ההופעה נערכו במלון אל רנצ'ו. החבורה של קאש כללה את ג'ון קארטר, אשתו לעתיד, מלך הרוקבילי קארל פרקינס ( הלהיט הענק Blue Suede Shoes), המוזיקאים האחים סטטלר, אביו של ג'וני קאש, המפיק בוב ג'ונסטון והכומר פלויד גרסט שנהג לייעץ לאסירים בפולסום ולשוחח עמם. בחזרות ביצע קאש שיר שגרסט העביר לו מהאסיר גלן שירלי בפולסום – Greystone Chapel. הלהקה הופיעה פעמיים רצו, בשעות הבוקר, מתוכן נבחרו השירים לתקליט.
פרקינס פתח, אחריו עלו האחים סטטלר וביצעו שני שירים נוספים, ואז הופיע האיש בשחור. "שלום, אני ג'וני קאש", הציג את עצמו כפי שנהג לעשות, וקהל האסירים, שהודרך להיות בשקט עד לאותן מילים, יצא מדעתו בשאגות שמחה בזמן שקאש פתח עם "בלוז כלא פולסום".
בהמשך הגיעו שירי פשע, כלא וגעגועים. הזמר ביל החזות הקשוחה לא הלך על קלילות וחנופה, אלא על הומור שחור סרקסטי, מתובל בבדיחות וקללות, שם פחות דגש על התרפקות רומנטית ויותר על בידור לקהל בפניו הופיע.
האלבום At Folsom Prison היה הראשון בסדרה של ארבעה אלבומי הופעה בבתי כלא אחרים. הוא מציג תעודת זהותו גם – כאישיות מורכבת ומיוחדת, גם כזמר קאנטרי ייחודי, גם את החיבור שלו לשוליים של אמריקה וההזדהות עם האנשים שמייצגים אותם – בשפתם הפשוטה.
