גברים ממשיכים להתבכיין, נהרות של דמעות זורמים מאהבות נכזבות. מה מיוחד בטקסט הזה? לא משהו שחייבים לכתוב עליו הביתה. אין חדש תחת שמי האהבה, וכותבי מילים מקוריים הולכים ומתמעטים.
שנתיים שהוא מתגעגע. גבר הולך לאיבוד עצמי מול שמלה צמודה "יורקת אש", "מחשוף עמוק". מהות הטעות שלו? אה, למה הוא היה צריך אותה, הרי לא היה לו כל כך רע לפני כן. מוכר, ולרבים – לא חביב.
המוסיקה משגרת את התמליל קל המשקל אל נתיב הפאנקי (Funk) הרוקנרולי. לזכותו של גילן שחף ייאמר שהוא מגיש בקלילות מחויכת את השיר, כאילו מתייחס מן הצד לסיטואציה ולא ממש לוקח ללב ולריאות. גם הקליפ מחזק את תחושת הקלילות הנסבלת. הטקסט הופך משני, יותר אמצעי מאשר מטרה.
גילן שחף נשען על ההפקה הקצבית המועשרת בצליל סול (Soul) וג'אז. יש לו המנעד התיאטרלי הנכון לחבור לז'אנר הזה. ההגשה צמודה ומהודקת לצליל התזמורתי.

כמה לילות אני מחכה להצלה, לחבל שיירד בזמן. 
כבר שנתיים ונדמה שבגללה אני לא יוצא מזה, אנ'לא מוכן. 
אם נדבר לרגע ברצינות אז האמת שהיא רק חלק קטן, 
ברשימת הטעויות והנפילות, זה רק התחיל כשהיא הגיעה לכאן. 

צרות גדולות כשאת עוברת , צרות צרורות באות איתך, 
איך את יפה כשאת מבשרת, 
צרות גדולות אני קראתי לך. 
אני שלך. 

הרי הייתי בשלי היה לי טוב, אולי לא טוב אבל גם לא היה שם רע. 
אני ידעתי את בכלל לא בשבילי, איך את הגעת לכאן כמו רוח סערה. 
כשאת נכנסת באמצע לילה של שתייה החדר הסתובב ניסיתי לעמוד. 
שמלה צמודה כולה יורקת אש, מחשוף עמוק מידי יכולתי כבר לראות… 

צרות גדולות….. 

והצל שנשאר אחרי שהלכת, מחפש לו איזה גוף להצמד.
ואחרי שנגמר מחפש לו שוב אותך, מחפש להתמודד…

צרות גדולות…