לפני שלוש שנים, בהתרעה קצרה, הוציא דיוויד בואי את The Next Day אחרי עשור של בצורת באולפני ההקלטות. האלבום השני שהוא מוציא אחרי החזרה שלו לאור הזרקורים מפתיע אף יותר.
מצפים מזמרים-יוצרים שמגיעים לגיל מסוים שהם יתרככו לכיוון המיינסטרים. דיוויד בואי (69 ב-8 בינואר) הולך בכיוון ההפוך. שבעת הקטעים של "בלקסטאר" נשמעים כאקספרימנט הנועז ביותר שבואי עשה מימיו. האלבום, בהפקת השותף הותיק שלו, טוני ויסקונטי, בנגינת הרכב קטן של נגנים ניו-יורקים, הוא זרם מחשבות שאוחז במאזין בעוצמות דרמטיות. בואי שר בפרץ רגשי, מביע מצוקה נפשית קשה. זהו בואי שרחוק מרחק רב מבואי של דמות הגלאם של Low, אלבומו מ-1977. למעשה, זה האלבום המוזר ביותר שהוציא עד היום.
הוא מתחיל בשיר הארוך (כעשר דקות) הנושא את שם האלבום, מושר תחילה בקול נואש על רע תיפוף תזזיתי, קולות שנשמעים רוחות רפאים וצליל סקסופון נוקשה של דוני מקאסלין. הטקסט משובץ אלוזיות אלימות. אין אור בקצה מנהרת הסיפור. רק הבלאקסטאר הזה שמשתלט. (דעאש?)
. “'Tis a Pity She Was a Whore” מציג פן אוונגרדי של בואי באימפרוביזציות של הסקסופון ובתיפוף, בשעה שבואי שר בטון נכאים על אותות מוות, משהו שמזכיר את Station to Station, אבל הרבה יותרניסיוני ונועז. .Girl Loves Me אפוף אווירה מבשרת רעות שאופפת את האלבום בטקסט השואב מהסרט "התפוז המכאני". “Dollar Days” מציג קו מלודי ענוג יותר, בצליל סקסופון ג'אז ספוג אווירה. בואי נשמע כנסחף באירועים שהוא אינו יכול לשלוט בהם כולל מוות.
ב – Lazarus, יצר בואי יצרבלדה מלודרמטית טעונה האומרת: "יש לי צלקות שאינן נראות, יש לי דרמה שלא ניתן לגנוב/ כל אחד מכיר אותי עכשיו". השיר שנכתב במיוחד למחזה שמועלה באופ ברודוויי, מושר מנקודת מבטו של איש עשיר בעבר, שחי בניו יורק ומשתוקק לעוף, מעין המשך ל"האדם שנפל לכדור הארץ" מ-1976. הקול של בואי בהיר וחזק לא שום אפקטים, נתמך בצליל נשיפה אקספרסיבי. מסעיר. ככה אני רוצה את בואי נכון לעכשיו. ככה אני מקבל אותו. נסער, נפחד, דרמטי, סוטה לדרכי רוק צדדיות.
שירים
Blackstar
Tis A Pity She Was A Whore
Lazarus
Sue (Or In A Season Of Crime)
Girl Loves Me
Dollar Days
I Can't Give Everything Away
וידיאו: Blackstar
תגובה אחת
אני לא ממעריצי בואי אבל אחרי שיצא לי לראות באופן אקראי את הקליפ הגאוני לשיר הנושא, פשוט נשבתי.
הדיסק דלף לרשת טרם יציאתו הרשמית, והגיע מהרשת אליי. אני בהאזנה הרביעית, והגעתי למסקנה היחידה – האיש גאון!!!! שיר הנושא הוא ברמה של רפסודיה בוהמית של קווין. גאוני גאוני גאוני. ממליץ בחום.