הלב השבור מכוסה אבק, נחנק, נדם – כשהוא הלך. התודה האמביוולנטית שיוצאת מסערת רגשות. דיקלה נשמעת כמי שחרב עליה עולמה. מצד שני יש תחושה שהקול המלנכולי הצרדרד המקונן כבר חוזר על עצמו בסוג של מניירה קולית אמוציונאלית – כחלק מהקונטקס על אהבה נכזבת. דיקלה מאמצת מוטיב שברון לב ודמעות על מותה של אהבה – בנוסחים מזרחיים – בהגשה, בעיבוד המיתרים האוריינטאלי. הפעם – התקשיתי להשתתף בצערה של הנכזבת. זה נשמע כבר כאילו דיקלה מסתובבת סביב עצמה, במקום לחפש את עצמה, להתחדש.
קליפ: זוהר דביר
את הלב השארתי מכוסה אבק/ על המדרכה ממש כמו שביקשת/ והלב שלי כמעט נחנק, כמעט/ נדם כמעט ממש כמו שהלכת
לא רוצה לחזור לאותו רגע/ לא רוצה לזכור אותו יותר/ אין לי דקה לוותר/ לא רוצה שהוא יזכור את הרגע/ שהייתי רק שלו ואין/ אין יותר אף אחד
תודה אהובי שהלכת ממני/ אמרת שלום ושלא תשכחני/ תודה/ היה הייתה לי פעם אהבה / תודה אהובי בגללי נשברת/ אמרת רציתי כל כך אך ויתרת / תודה
היה הייתה לי פעם אהבה גדולה
עם הזמן הלב ימחל על שאהב/ את שעזב רק זמן ישכיח/ גם בלילות טרופים כשהמיטה ריקה/ אין לי אותך, אין לי אותך
לא רוצה לחזור לאותו רגע/ לא רוצה לזכור אותו יותר/ אין לי דקה לוותר
תודה אהובי שהלכת ממני/ אמרת שלום, לא תשכחני/ תודה/ היה הייתה לי פעם אהבה
תודה אהובי בגללי נשבעת/ אמרת רציתי כל כך אך ויתרת/ תודה/ היה הייתה לי פעם אהבה גדולה