דניאל זמיר וסקסופון הסופרן שלו פתחו את הערב עם "שלושה עשרה", מאלבומו "אחד". אין לי מושג אם זה היה מכוון –  אבל ההתכנסות ב"זאפה" היתה כדי לחגוג את אלבומו ה-13, "אליי", שהוא בחלקו אלבום של שירים מושרים, ביניהם "מודה אני", שזמיר שר בחלק השני של המופע. התרגשות אישית מחודשת, רבת השראה והכרה על רקע "עולם שמשתגע", הנסיון להמשיך "להיות" בעולם הזה. קרן האור היא – בהחזרתה של הנשמה בחמלה. מבחינת המודה – זה נס. המוסיקה יפה בפשטותה, מלודית להפליא, מכילה את הצער, העייפות וגם עוצמת האמונה, החמלה והאהבה גם יחד. זמיר שר כפי יכולתו, בקול לא ייחודי, (שהשתדרג מאז ששמעתי אותו לאחרונה), אבל דווקא הפשטות הזו היא שהעניקה לשיר נקודות זכות של אמינות.
אני לא מת על המושג "ג'אז יהודי", שמרבים להדביק לזמיר, אבל כשדניאל זמיר שר ומנגן סקסופון, זה מריח ככה. נגינת הג'אז של זמיר, היא עולם מוסיקלי בפני עצמו. יוצר וורסטילי שמחבר ג'אז חופשי עם מסורת יהודית – ניגונים חסידיים, פיוטים ספרדיים, מוסיקה מזרחית. גם מילים ושירה. זה לא רק ה"ג'אז היהודי", זוהי הפתיחות בשילוב בין ג'אז מלודי ואילתורים מודרניים, ובעיקר נגנים שזורמים איתו בקצב מסעיר, פוגשים אותו כמעט בכל צמתי הפיוז'ן שלו, האקספרימנטלי, האתני, בנגינה שיש בה הרבה יותר מאשר טכניקה. זמיר הוא סקרן מוסיקלי, משתף פעולה למופת (בעבר, ברי סחרוף, אביתר בנאי, יונתן רזאל) נמצא באחת התקופות היותר ורסטיליות שלו, כנגן סקסופון ויוצר. הוא מחפש נקודות חיבור משלו  כגא'זיסט עם מוסיקה יהודית, מוסיקה ישראלית ומוסיקת עולם. נגני ג'אז מיומנים נהנים יחד איתו לרקוד על כל החתונות ולהגיע לצמתים מוסיקליים, שמייצרים אנרגיות נגינה מוספות ושמחת חיים אותנטית.
האטרקציה הבלתי חוזרת: שיתופם של זוהר פרסקי, ענק ההקשה ולשק מוז'דז'ר, פסנתרן הג'אז הפולני המהולל. השניים חברו לאחרונה ליצירה משותפת, וככה, על הדרך הצטרפו לערב ההשקה של זמיר. נוכחותם הוסיפה לצבעוניות של המופע צבעים מרהיבים, במיוחד פרסקו שהזרים לערב אוריינטציה אתנית בניחוח מזרח רחוק. פרסקו מלווה את נגינתו בשירה, מה שיוצר מעין  קומפוזיציה של פעימה, קצב וקול. הסאונד החם, העמוק, השבטי משהו של תוף מרים. החיבור לזמיר נשמע לעיתים כמעט אורגני, כי שניהם עובדים על ג'אז השואב מערב רב של תרבויות. השת"פ ביניהם הגיע לשיאו בביצוע Easy Money של מוז'דז'ר, מסוג האינטרקציות, שמוציאות שלישיות ייחודיות לסיבוב הופעות עולמי.
חלק מהמופע הקדיש זמיר לשירים פופיים כמו "מודה  אני", "שיר געגוע לכאן" – שירים שעומדים בפני עצמם, אבל פחות משתלבים באוריינטציה ג'אזית. מבחינת ההנאה  שלי – האנרגיה המוסיקלית מגיעה בחיבורים היצירתיים לנגנים, אם זה ניצן בר, הוירטואוז שמוציא מהגיטרה שלו  צבעים שנשמעים לעיתים כמו סקסופון סופרן שני, הפסנתרן המצוין גדי שטרן מלהקת "שלוש", שעלה ביעילות על הנתיב המוסיקלי של זמיר כמו גם דוד מיכאלי בקונטרבס ומתן אסייג בתופים , וכאמור, זוהר פרסקו בשירה ובתיפוף, שלוקח את זמיר למחוזות אקזוטיים. האלמנטים השונים – הג'אזי,  האתני, החסידי, העממי התנקזו לצומת של מוסיקה מענגת ששיאה ב"צמח צדק" מתוך אלבומו החדש של זמיר. כאשר לשק מוז'דז'ר חולק את הפסנתר עם גדי שטרן לנגינת ארבע ידיים מלהיבה. קטע של שמחת חיים אותנטית. אילו היה עוד ערב כזה, הייתי מזמין כרטיסים כבר עכשיו.

דניאל זמיר: סקסופון שירה, גדי שטרן – פסנתר, דוד מיכאלי – קונטרבס, מתן אסייג – תופים, ניצן בר גיטרה, אורחים: זוהר פרסקו – הקשה, לשק מוז'דז'ר – פסנתר

שלוש עשרה, שתיים, תשע, חי פעימות (עם זוהר פרסקו) מרים הנביאה (עם לשק מוזדז'ר וזהר פרסקו), שבועות – עם לשק מוז'דז'ר וזוהר פרסקו, Easy Money – עם לשק מוז'דז'ר וזוהר פרסקו, שיר געגוע לכאן, מודה אני, מול אני וגודלו, שיר השומר, צמח צדק (לשק מוז'דז'ר וזוהר פרסקו מצטרפים), חמשה עשרה/ אליי

הופעת השקה נוספת בזאפה ירושלים ב 13.03.2019 . אורח: ישי ריבו.

צילום: מרגלית חרסונסקי

שבועות

חי פעימות

Easy Money

מול אני וגודלו

צמח צדק