דרור משען מתרגש כאילו חזר עכשיו ממלצ'ט פינת נחמני. הוא ראה שם דברים, שההלחיצו מאוד. משען הפך את הרגע לדרמה הנשמעת כמו מתוך מוסיקה ממערבון. שאלת האם זה נכון, שראה אותה איתו – עומדת במרכז הנרטיב הסוער, שבו הוא פונה אליה מתוך עומק התסכול. משען חוזר כמנה פעמים על הסיטואציה. חשוב לו להזכיר את זירת ההתרחשות, ה- "מלצ'ט פינת נחמני", כי מבחינתו המקום הוא חלק בלתי נפרד מהווית החוויה שהוא עבר. זה קורה ממש במקום שהוא מכיר מיום – יום. על רקע הקצב ההולם מגיעה השירה המתרגשת, העיבוד לקולות שיוצרים תחושת הפתעה ומתח וגם איזו רוממות נפש, לא דיכאון ומפח נפש. משען הצליח להפוך את תיעוד מראה העיניים מפתיע למבע תחושתי מסעיר – תוך הבלטת המצב הפרדוקסלי שנוצר – "אני שלך ובלעדייך"… שיר של פשטות מיוחדת, של דרמה ספונטנית, שנשמע כמעט כמו הימנונם של הנבגדים ע"י אהובותיהן.
ראיתי אותך איתו/ מלצ׳ט פינת נחמני/ האם זה נכון?
ראיתי אותך איתו/ מלצ׳ט פינת נחמני/ האם זה נכון?
חוצים את הכביש אוחזים ידיים/ שני עטלפים עפים האם זה נכון?
אני ראיתי אותך איתו/ מלצ׳ט פינת נחמני/ האם זה נכון?
איך שלא תסתכלי על זה/ אני שלך ובלעדייך
איך שלא תסתכלי על זה אני איתך
איך שלא תסתכלי על זה/ אני לבד ובנתיים
הכהה האפור הזה חונק כמו עכשיו
ראיתי אותך איתו/ מלצ׳ט פינת נחמני/ האם זה נכון?
ראיתי אותך איתו/ מלצ׳ט פינת נחמני/ האם זה נכון?
חוצים את הכביש אוחזים ידיים/ שני עטלפים עפים האם זה נכון?
אני ראיתי אותך איתו/ מלצ׳ט פינת נחמני/צ האם זה נכון?
איך שלא תסתכלי על זה
אני שלך ובלעדייך/ איך שלא תסתכלי על זה אני איתך
איך שלא תסתכלי על זה/ אני לבד ובנתיים
הכהה האפור הזה חונק כמו עכשיו/מלצ׳ט פינת נחמני