שירי השירים אשר ליוני יעיש. מפליג למרחקים בפואטיקה, שאינה שגורה בפי כותבים עכשוויים. "פתחי מרכולתך לממכר דמעתי/ רככי סלעי בזלת נחצבים מהר בוכה", הוא מבקש מיצירתו. יעיש משתף את איתני הטבע בסחף רצונותיו – הרים, שדות, פלגי מים. שפתו מגיעה עד דימויים נוסח אלתרמן – "הרעימי בקול כילל התן בעלטה/ על בדידותו של הלך חורק געגוע".
התפייטות אותנטית או התייפייפות ארכאית? לפי המוסיקה, הטון והסלסול  – יוני יעיש נמצא במקומות האלו בליבו. הוא אינו מתקשט במילים לצורך תפארת המליצה. יפי המנגינה ושירת הרגש חוברים לתוכן שירו. זה נשמע קוהרנטי. הצלילים מגיעים מאזורים שמתחת למיתרי הקול. זוהי מוסיקה של נפש שרה, והעיבוד לפסנתר ולחליל של נדב ביטון חובק ותומך. מרעימה בקול – שירתו. מרבה נופים לשביל עפר. מסוג השירים שאינם זקוקים לזמן ארוך כדי להיכנס לרשימת הקלאסיים של המוסיקה המקומית.

הרעימי בקול כי אהבתיך/ הקציפי את אדמת השקט בלחש גלייך/פתחי מרכולתך לממכר דמעתי/רככי סלעי בזלת נחצבים מהר בוכה
הרעימי בקול כילל התן בעלטה/ על בדידותו של הלך חורק געגוע/ הוריקי שדות תחת גשר נודד/והצמיחי מקום לא נפסד מגדותייך
קרבי דרכים לשביל עפר/ כי לא תקום בו רוח/ לא תקום הרוח / לא תקום מלבדך / הרבי נופים לשביל עקר/ כי לא תקום בו רוח / לא תקום הרוח / לא תקום אחריתך/ ואנה ילך
הרעימי בקול כנדוד חולות את המדבר/ בחשכת הערב המבקש חיים/ בפתח יומך לממכר סחרי בדמעה/לכל אשר שיחת געגועיו בצחוק מתעתע
הרעימי בקול כמראה נושן מתחדש/ לאיש השר אותך  בזיעת אפיים/ עברי שתיקתו כאילן על פלגי מים/ הניחי מקום לא נפסד ממך