ברי סחרוף חוה אלברשטיין עוד חוזר הניגון

נצחיותו של הניגון (השיר/השירה) הוא שכרו של המשורר, כפי שנצחיות חיי האנושות היא שכרו ונחמתו של האדם המחויב להשלים עם גזר-דינו של החלוף המזמן לו את המוות האישי, אך לא מונע את המשך מהלך החיים בדורות שאחריו.

אפריל 5, 2023

מילים: נתן אלתרמן לחנים: נחום היימן, נפתל אלתר

 5/5

נתן אלתרמן שימש השראה למלחינים בשירים רבים, לעיתים לא פשוטים מבחינת תוכנם, אבל קורצים בקצב ובמשקל. "עוד חוזר הניגון" שנכתב ב-1938 ופותח את מקבץ "כוכבים בחוץ", מהווה מפתח לשירת אלתרמן וגם לסוד הקסם המהלך על מלחינים וזמרים. ניתן לזהות בו כמה מתכונותיה המובהקות של שירתו על סמליה, מבנה השיר, התמטיקה, הלשון, המקצב והחריזה.
"עוד חוזר הניגון" – בדרכו של ההלך הנודד בדרכים. זו יכולה להיות דרך ממשית, שבנתיבה אמור ההלך – "עובר האורח" לצעוד, ודרך במשמעותה המטפורית – דרך חיים, דרך של שליחות שעל הדובר לדבוק בה, המרמזת לאמנותו של ההלך ומשמשת כסמל לשירה (לניגון), שדרכה בוחן ההלך את המציאות בכללותה. ההלך חש שכדי למלא את ייעודו, עליו להישמע לניגון ולהיענות למרחבים הקוראים לו לנטוש את עירו ולצאת אליהם. דמות ההלך "עובר האורח" איננה דמות ממשית-קונקרטית. אין בשיר פרטים אודותיו: אין ציון שמו של ההלך או תיאור מראהו החיצוני, שכן הממד הסמלי-הרוחני שבו הוא העיקר. המחויבות כלפי הניגון מרמזת, שההלך אינו "כל-אדם" אלא דווקא האמן או המשורר המוציא עצמו מן הכלל (מן
העיר). שליחות זו, שהניגון מסמלה, נרמזת בצירוף "שזנחת לשווא". המלה "לשווא" מבהירה את הכורח שבשליחות, כוח שאין בכוחו של ההלך לחמוק ממנו. נראה כי המימוש העצמי של ההלך בדרכים, בנדודים, בהליכה נגזר מהתרחשות פנימית, מתוקפו של צו פנימי המחייבו למלא שליחות זו. צו פנימי זה הוא התגלמות פעולת הניגון. ה"זנחת לשווא" הוא כמו מישהו שמפציר בך לחזור אל שיעורי הבית או להתאמן על הפסנתר. הוא מצווה עליו לצאת אל דרך לא נודעת.
המשמעות הארס-פואטית: הדרך מייצגת את השירה, או את שליחות חייו של המשורר. ההלך הוא הטרובדור (זמר נודד) והנדודים הנם מטאפוריים, בין מחוזותיו של עולם הרוח (גבולות השירה הבלתי-מוגבלים), שגבולותיו משתרעים אף מעבר לחיים (שהרי השיר ממשיך להתקיים גם אחרי מות המשורר). נצחיותו של הניגון (השיר/השירה) הוא שכרו של המשורר, כפי שנצחיות חיי האנושות היא שכרו ונחמתו של האדם המחויב להשלים עם גזר-דינו של החלוף המזמן לו את המוות האישי, אך לא מונע את המשך מהלך החיים בדורות שאחריו.
פרשנות מוזיקלית: הלחן והמקצב הסימטרי של נחום היימן בביצוע של חוה אלברשטיין ובעיבוד אקוסטי נעימים ומלטפים ונוחים לזמזום ושירת יחדיו, אבל אם להצטרף בצורה אינטגרטיבית יותר אל ההלך שבשיר, מצטיידים בלחן של נפתלי אלטר ובביצוע של ברי סחרוף ובעיבוד רוקיסטי. העולם המוסיקלי הזה המנוגד ממחיש יותר את העומק הפואטי-מיתי של השיר.