וידוי שאומר: ואללה, גיליתי שאפשר להתגבר על צרות ומועקות, להילחם, לפרוח, בכוונה גדולה, בלב טהור, באמונה, לקבל את הטוב ואת הרע. טובים השניים למבע רגשני רווי קלישאות על השתקמות. אני בעד (במיוחד בשביל גילי ארגוב) גם כשזה נשמע יומרני, לא מציאותי, שיר שהוא יותר ערמת סיסמאות מאשר טקסט אותנטי המגולל סיפור. בן סנוף הוביל את גילי ארגוב לשיר את נשמתו. לעיתים הטונים חזקים יותר מאשר מילים. הבעיה היא שהטונים המשותפים כאן גולשים לעומס רגשי, שאני מתקשה לעמוד בו, סוג של שירת נשמה שגדולה על היכולת שלי להכיל/ להזדהות איתה, עוצמות שפוגעות, אבל אינן מחלחלות עמוק.

טשטשתי צעדים בחול / חולשות אנושיות/ קניתי שקרים עטופים בניירות/ אולי הכל קרה מהר מדיי

קניתי ומכרתי את חיי/ כאן ועכשיו במזומן / מהר מאד איבדתי עניין

לאט לאט למדתי לפרוח/ להילחם ולא לברוח/ להביט שוב בראי  ולהשלים

עם הצל של עצמי/ לאט לאט מצאתי דרך / ואמונה שעליי שומרת

לקבל את הטוב ואת הרע/ לאהבה , לאהבה.

הסתתרתי מאחורי קירות/ מהפחדים בחלונות/ הנשמה רצתה לעוף/ להינתק מהגוף

אולי הכל היה צריך לקרות/ לפני שאוכל הכל לראות/ שרק בכוונה ולב טהור/ אפשר לגלות את האור

לאט לאט למדתי לפרוח/ להילחם ולא לברוח/ להביט שוב בראי  ולהשלים/ עם הצל של עצמי

לאט לאט מצאתי דרך / ואמונה שעליי שומרת/ לקבל את הטוב ואת הרע

לאהבה , לאהבה.