לא קל לבנאדם. תחושת מחנק. פצוע מבפנים. דלתות נטרקות בפנים. מחפש ניצוץ של ביטחון, מחלומות גדולים נזהר, ועדיין מייחל לרגע מאושר. יכול להיות שהרגע המאושר הוא השיר הזה. תחליף להוצאות על פסיכולוג. כמה טוב שאפשר לשפוך את המועקות לתוך מעבד התמלילים, וגם לחוות תהליך של הפיכתן לצלילים. איזה אושר.
טל דקל בחר במסלול אמצע דרך לשיר את מצוקתו, שהיא מצוקה של אנשים צעירים רבים, שאינם מצליחים להגשים מאוויים. הוא נמנע מהתבכיינות. נע על פס קול ענוג, מלודי להפליא, מלנכולי-מתקתק. יש בשיר יותר "רגע מאושר" מאשר "אני נשבר". הטון משדר התפעמות של התרגשות גדולה. יותר תקווה מאשר יאוש. מילים פשוטות: יש לעבור דרך קשה של משבר כדי להתמלא בהמשך בתחושת סיפוק עצמי שמובילה לרגשנות בדרגת אמינות גבוהה.
כמעט ולא נשאר לי מה לומר/ מילים הן כמו אוויר שכבר נגמר/ דלת נסגרת מול פניי/ מכה בי ופותחת את פצעיי
כמעט ולא נשאר לי מה לומר/ יש רגעים בהם אני נשבר/ מחפש בי רק ניצוץ של ביטחון/ עבדתי על עצמי, שיקרתי שנכון
נותן לרוח להחזיק/ את כל גופי, חלומותיי/ וזה כבד וזה מעיק/ עכשיו פוקח את עיניי/ להסתכל אל השמיים/ להמתין עוד קצת לפני שכבר/ עוזב את הידיים אני/ לרגע מאושר
כמעט ולא נשאר לי מה לומר/ מחלומות גדולים אני נזהר/ חלון צופה אל דרך ארוכה/ לכל מפתח יש טריקה
ולא נשאר לי מה לומר/ ניסיתי כל מה שאפשר/ פחדתי בעבר, אולי לשוואq מוטב לי להתחיל עכשיו
נותן לרוח להחזיק/ את כל גופי, חלומותיי/ וזה כבד וזה מעיק/ עכשיו פוקח את עיניי/ להסתכל אל השמיים/ להמתין עוד קצת לפני שכבר/ עוזב את הידיים אני/ לרגע מאושר