טל רמון מרותק למקום בו הוא יושב, לא קיבל רשות המראה מעצמו כי לא למד לקבל את עצמו. הוא הוא אינו מאמין בפעולה שתאפשר לו להתרומם, יען כי הגורל הוא ששולט בחיינו. התובנה הנדושה הזו לובשת נפחים דרמטיים בעיבוד והפקה, שהופכים את השיר ללא פחות מסרט מתח. רמון נשמע תחילה מלחש את המילים בקצב מדוד, ואז מפלחת את המרחב האקוסטי זעקה נואשת, והקול נוסק מעלה, והופך נואש ומלודרמטי, כאילו קרה משהו נורא. המטען הרגשני הזה במקום לשדר אמינות נשמע יותר יומרה נטולת כיסוי טקסטואלי. יכול להיות שטל רמון עבר חוויה מטלטלת, אבל הטקסט החלש אינו מצדיק את המוסיקה המלודרמטית המנופחת הזו.
המראה נחיתה
כל שעה בכל עונה
אבל אני עוד מקורקע
שורשים באדמה
לא למדתי איך לקבל אותי
להתחמק מקו האש שלי
הקלפים נטרפו המטרה רחוקה
נמנע
המראה נחיתה
הגורל יכתיב תשובה
אבל אני עוד מקורקע
שורשים באדמה
בסוף אני נשאר אחד
ילד ילד אל תפחד
טעות גם אם גדולה
לא תפיל אותך
עוד לא מצאתי
המראה נחיתה
הגורל יכתיב תשובה
אבל אני עוד מקורקע
שורשים באדמה
