יהונתן גפן צילום מרגלית חרסונסקי

הנסיך הקטן חזר אלינו

חוזרים לאחת ההופעות האחרונות של יהונתן גפן עם שם טוב לוי

אולם אסיא
/5

המשורר הפופולארי חוזר עם מוסיקאי שמתווך בינו ובין המילים. הנוסחה מוכרת. יהונתן גפן עשה את זה מאז דיויד ברוזה ודני ליטני. מפתיע שרק ב-2019 הוא חבר למי שהלחין "דון קישוט", "הנסיך הקטן", "יכול להיות שזה נגמר". שם טוב לוי ליד הפסנתר מסייע לגפן לספר את סיפוריו, לקרוא משיריו, לטפטף הגיגיו. חוזרים לאולד סקול לפורמט הישן.   מחפשים נקודות חיבור. החיים של השירים מתארכים רק הודות ללחנים האלמותיים. הם חזקים יותר מהמילים המדוברות, מההומור הציני, מהאינטונציה המוכרת שלו.
מי כאן בן 70? הוא פונה לקהל.  הכוונה לא להביך. בני שבעים פלוס יכולים או להתרפק בנוסטלגיה או לצחוק על קשישותם. ("שיר לאט") או לשיר את השירים הבלתי נשכחים מ"דון קישוט" ועד "יכול להיות שזה נגמר" של אריק איינשטיין. לגפן וללוי יש מה לספר על אריק, שמחבר  בין שניהם. לגפן יש מה לומר על מחלה ששמה אהבה, על צמדים, על חברים מפורסמים שהלכו לעולמם ועל פסטיבלי השכול. לא הכל צחוקים. יש רגעי פיוט בלי פאנצ'ים. הרגעים היפים והיותר מרטיטים קיימים בשירים, ששם טוב לוי  שר, פורט ומחלל (מלשון חליל) ברגישות כובשת. כשהוא שר "דון קישוט", "שירי סוף הדרך", "פסק זמן" "שובי לביתך"  – עברה בי צמרמורת של עצבות. אלה רגעי האמת היפים שממשיכים לחלחל ולענג יותר מאשר החיבור הרופף משהו בין האיש שקורא את הגיגיו בהנאה סרקסטית ובין הזמר, שכמעט מתנצל בפני הקהל כשהוא מספר על היום בו  פגש לראשונה את אריק ("אתם רוצים לשמוע סיפור קטן?").
המוסיקה היא המנצחת הגדולה.  אגיד בלי להפריז, כי ללוי שמור מקום טוב בקידמת השורה הראשונה של המלחינים והמעבדים המקומיים, שהמוסיקה שלהם עשתה את החיים במדינה הזו קצת יותר יפים, קצת פחות לחוצים. קצת יותר מרגשים.
ממרום הגיל, יהונתן גפן מתגעגע לכל מה שנראה טוב ("תחזירו לי את זה"), אבל  הוא יותר אורח בין השירים, שבא לפלרטט מעט, להצחיק קלות, להיות משב רוח שעף על עצמו, כבר יותר קול ענות חלושה מאשר דובר בעל אמירה עוצמתית נוקבת.
יכול להיות שזה נגמר? יהונתן  גפן הטביע חותם על המוסיקה המקומית, בכתיבה שיש בה גם מתוגת המקום הזה, לירית-אנושית, נוקבת-סטירית לעיתים. מאוד רומנטית. הוא היווה השראה למלחינים ולזמרים לשזור את המילים לשירים יפים. שיר הוא עסקת חבילה. אין מילים בלי מנגינה, בלי ביצוע, בלי עיבוד והפקה. יהונתן גפן היה חלק מהרבה “עסקות חבילה”, שנרשמו בספר השירים המקומי לנצח. הערב הזה בא בעיקר להזכיר את השירים היפים, ומהבחינה הזו – זה לא ייגמר לעולם.

צילום: מרגלית חרסונסקי

שמי אינסטרומנטלי – "כיכר החלומות"
יהונתן – "שיר לאט"
שמי ויהונתן – "דון קישוט"
יהונתן – "צמדים"
שמי – "שירי סוף הדרך"
יהונתן – "על מותם של חברים"
יהונתן – "זה מוזר"
שמי – "פסק זמן"
שמי – "שיר של אחרי המלחמה"
יהונתן: כלוב המעשנים
שמי- "שיר של רנדי ניומן"
יהונתן -"מה זאת אהבה"
שמי – "נערה במשקפיים"
יהונתן -"ביום אחד כחול"
שמי – "שובי לביתך"
שמי – "נח"
שמי ויהונתן – "הנסיך הקטן"
יהונתן – "בלילה שלט באת"
שמי – "בלילות הסתיו"

יהונתן – "תחזירו לי את זה" (ברקע  שמי – "עוד ניפגש")
הדרן
יהונתן ושמי – גיל שבעים
שמי ויהונתן – "אומרים שהיה פה שמח".

דון קישוט

פסק זמן

שובי לביתך

הנסיך הקטן

בלילות הסתיו

אומרים שהיה פה שמח

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן