עוד שיר אחד

יובל בנאי

אן.אם.סי
4/5

תקראו את ההקדמה של יובל בנאי בפתח חוברת הדיסק. היא כנה, מעניינת. מרתקת. מספרת את סיפורו החל משנות השבעים בשורות קצרות, זרם תודעה שמכיל כמעט כל מה שהוא יובל בנאי. החיפושים, האהבות המוסיקליות, ההצלחות, הכישלונות, המאוויים, התסכולים, המשברים. אחד הסיפורים: האלבום הזה שאני סוקר – כמעט נגנז.
אחרי עשרה שירים, משהו מתבהר. זה אינו אלבום בעל חוט שדרה סגנוני אחיד, גם לא אלבום הרוק האלטרנטיבי. מצד שני, ברור גם כי יובל בנאי לא יכול היה להרשות לעצמו לגנוז חלק מהשירים, אחדים ראויים לחיים ארוכים. אל תחפשו את "משינה". יובל בנאי ממשיך לנסות להגשים חלום – להיות סינגר-סונגרייטר כמו אחדים מהענקים להם סגד, ובעיקר זה הכותב ששר את עצמו, מספר את סיפוריו. "שט בים החלומות", כמו שאומר השיר "לא בדמיוני". בנאי, למרות הטון העצוב, משדר אופטימיות. אחרי כל מה שעבר הא אומר – יש משהו מציאותי טוב בסביבתי. זה נשמע חלק מהדי.אנ.איי של היוצר.
האופטימיות מגיעה מאהבה הממשיכה לשכון במשכנו. "יש לי טלוויזיה", הוא שיר שמח, שהמוטו שלו – יש בשביל מה לחיות. יש לו אותה. יש לו אהבה. יש תשובה בסוף הקיץ. העיבוד המוסיקלי שזר קול Soul לשיר כמו כדי להעצים את התחושה.
הבנאדם מאוהב. האהבה קיימת חזק ב"מכשפת", שמסתיים בשורה: "לפעמים אני רואה את שמי האופק בוערים". האהבה בוערת ב"אוהבת אותי", סלואו רגש, אומר בפשטות: "אני אוהב אותך לאט/ זה אמיתי/ אני אוהב אותך כמו שאת אוהבת אותי". גם פשטות המוסיקה הולידה אמת. עיטור הסקסופון של אבנר חודורוב מכניס את השיר לבר אפלולי.
האהבה קיימת גם כשהוא שר "יא חביבתי יא חביבתי" ב"חביבתי לנצח", וידוי דרמטי שמתחיל אינטימי בטון נוגה ומתפתח למלודרמה גדולה בעיבוד תזמורתי מנופח.
זהו יובל בנאי כסטורי טלר שמאוהב בהודו: "גיאיסלמר" – פולק סונג עם כל התבלינים האתניים, ניסיון לגעת באווירה, בחוכמת החיים. גם כאן – לא חיפש את הפופ הקליט, אלא לספר את עצמו ותחושותיו. אם קליל וקליט אז – "באבא קוסמי", שנשמע כמעט מנותק מהאלבום הזה.
שירים שראויים לחיים ארוכים? "מהפכן" – רשימת מצאי מרכיבת אמת חיים על הניגודים שבהם, שבנאי שר בטון נמוך בעיבוד שטעןן במתח דק. ובעיקר: "עוד שיר אחד" שנכתב ומושר לאבא יוסי בנאי.
זו אינה הפגישה הראשונה של יובל ויוסי בשירים. זוכרים את "תחזור תחזור" של משינה? שיר על חיפוש אושר ועל הגורל. יוסי דיבר אז על יום סגריר… נהרגו עשרות אנשים לפי קריין הטלוויזיה, לילה שחור שמתחיל, ומשהו בחייו עומד להשתנות… גם הפעם אבא יוסי מדבר בשיר בקטע קצרצר – "יש פרחים שבוכים, אני מסכים, אבל יש מהם שצוחקים".
יובל מתגעגע. מספר לאבא על שינויים בחייו. הפגישה איתו חסרה לו. הוא מציע פריז, בקפה של לואיז. וגם – טיול בטבע, ציד פרפרים. ממתין לסיפורים של אביו, שאצלו החיים היו במה. ("תיאטרון בלי שחקנים") בינתיים הוא מספר על מה שעבר בחייו מאז לכתו. על מגוריו בכפר, על האישה שאיתו, על השינוי שעבר. נוגע גם בחוויות מעצבות שהיו לו איתו כילד. נוגע בהשפעות השנסון על אביו.
צליל כינורות ופסנתר בפתיחה צובע בצבעים נוגים. טון מרוכך, מנגינה שמובילה לנתיב מאוד אישי, שמבטא לא רק געגועי אמת, אלא תמצית מזוככת של יוצר מנקודת חייו העכשווית. "השתניתי, אתה יודע", הוא אומר לאבא.
זהו יובל בנאי במיטבו. בהיר, מאופק, חם, אנושי. המעבר הקולי השמימי (הברקת עיבוד) מעצים את תחושת הגעגוע. השינוי המסוים הוא במהות הפנימית, בראיית עצמו מהנקודה הזו, שהיא למעשה, חיבור העבר עם ההווה. השיר משדר רמת אמינות, שכל יוצר רוצה להגיע אליה. המרחק ממנה לליבו של המאזין קצר מאוד. עוד שני שירים כאלה, והיה לו אלבום שהוא יצירת מופת.

שירים: עוד שיר אחד, לא בדימיוני, יש לי טלוויזיה, מכשפת, באבא קוסמי, מהפכן, אוהבת אותי, גיאסלמר, ממשיך לנסוע, חביבתי לנצח
עיבודים: טל מטמור, אבנר חודורוב הפקה מוסיקלית: טל מטמור

צילום: מרגלית חרסונסקי

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן