השיר הזה הוא תשובה חלקית לשאלות בסיס הנוגעות למהות היצירה והקשר שלה לתחושת היוצר, לסביבה בה הוא פועל, לפונקציה של הזמן בתהליך של חיים-יצירה. יוני רכטר, שממשיך להיות קשור בטבורו לעלי מוהר ז"ל, הלחין מוסיקה מינורית צנועה, אינטימית, מהלך מלודי פשוט לכאורה, מורכב למעשה. השיר יוצא כסינגל, למרות שהוא אינו נשמע "להיט" פוטנציאלי. יותר "בי סייד" או חלק מאלבום. כתיבת שיר אצל רכטר הוא תהליך קומפוזיטורי מובהק, המבליט מיומנות ושליטה בטכניקת התזמור והעיבוד. גם בשיר הזה בולט הרצון של רכטר להפריה הדדית של הטקסט ושל אופי הקו המלודי עם העיבוד, מצליל הפסנתר והקצב בפתיחה וכלי המיתר האקוסטיים וקולות השירה הנשיים הנכנסים בהדרגה בהמשך. רכטר אינו נוהה אחרי רוחות האופנה. הנטייה שלו להעדיף כלים מסורתיים ועיבודים קאמריים. יש בכך צניעות ומעין יראת כבוד– רצון לשרת את הטקסט הכי נכון מבחינתו.
צליל- מתי הוא מתחיל / כשבלב רועד/ מיתר, שיר- את מי הוא מציל / כשבחוץ שומם
וקר.
אור – שב והולך ממני / קור- בא וחוזר / מה זה יש בי שחושש ושר?
הד- את מי הוא מחזיר / את קולך / שנאלם/ מי- שורק לו בחוץ / ובחושך
נעלם.
אור – שב והולך ממני / קור- בא וחוזר / מה זה יש בי שחושש ושר?
צליל מתי הוא מתחיל / והד את מי הוא מחזיר / צל על מי הוא נופל
ושיר את מי הוא מציל,
זמן – חולף ועובר / ומותיר אחריו / דבר/ שיר- חוזר ומזכיר / איך הזמן שלי עבר.