ישי ריבו מציב שלושה מרכיבים  של מהות קיומו כאיש מאמין בשיר "אחת ולתמיד": "אני, אתה ויצרי". זהו וידוי של קרבה אינטימית מול "מלך חי וקיים" על בסיס תפילת שחרית ("מודה אני לפניך")  השירים של ריבו נשענים לעיתים על המקורות בתלות כמעט מוחלטת. בשיר כ"משגיח מן החלונות" ריבו עושה מעין קופי פסט לפסוקים מישעיהו, מתהילים, משיר השירים.
יותר מאשר הטקסטים, ריבו סומך על לחניו העגולים, פופ אמצע דרך מלודי להפליא, על קול רך חנון ורחום מלטף. הוא יעודד בתוגה הנעימה הזו גם את מי שעשה רע כי "דלתות שמיים לא ננעלו",  ויציין שאבא שבשמיים "מוחל וסולח" בשיר "לשוב הביתה", שיר פופ קצבי קליל נעים זמירות שמעורר במאזין חילוני (כמוני) תחושה של אסקפיזם ופחות התמודדות. זו אולי בעיית הבעיות של הלא מאמין – שאינו מקבל עונג האמונה כפשוטו.
אשרי וטוב לו לזמר כישי ריבו שזורם בעונג שכזה עם אמונתו, ואני אינני מתכוון להיות ציני ולומר – אשרי המאמין, כי בריבו יש גם צד שואל ומחפש.  אני מעדיף שיר כמו "שטח אפור" על ההתלבטות בעניינים של אמת ומהות החיים – "ומתוך שלא לשמי יבוא לשמה/ האם אני כנה עם עצמי או שזה רק רגשות אשמה" – על ההבחנה  בין דחפיו לרצונותיו.  אני מאמין לו יותר בשיר כמו "לים" המושר בכוונה גדולה – על הליכה לים "להיוולד מחדש ולקלף מעלי הכל", שיר בו אין זכר לבורא עולם, אבל נשמע אמין לא פחות משירתו של המאמין. כמוהו  שיר לזכר חבר – "כל הזמן", ספוג צער אמיתי – במנגינה מרטיטה ובטון מתכוון אותנטי.
כמעט באותו סולם, צליל נוגה והטעמה רגשנית  – "אדון עולם". ריבו נמצא על פס קול נוגה זהה, שמכיל כמעט בנשימה אחת את עצבונו על חבר שאיננו ואת שבחי אלוהים בפיוט הנודע המוכר מלחנו של עוזי חיטמן. מה הקשר? – אין קשר. הניגוד היפה בשיר  "הבוקר יעלה".  כאן  ריבו מתרפק בפנים אורות על בוקר חדש –  שיר שנפתח כפרח באביב בצליל אקוסטי מסוג שירי הפולק, קולח ביופיו.
נחזור לשיר שפותח את האלבום – "הנה ימים באים":  ישי ריבו עומד מאחורי משוואה: ירידת הדורות –  כנראה -הסיבה לעליית התורות והתקרבות הגאולה – " לא בחיל ולא בכוח/ רק בשם ומלכות". שימו לב לסייג "כנראה". גם ירא שמיים כמו ישי ריבו לא לגמרי בטוח במסקנותיו, אבל הוא כמו רבים מאמין ש"זה יבוא". זה גם הזמן להסרת מסכות לגילוי הפנים.  לפי טון קולו ועוצמת הבעתו – ישי ריבו מאמין ש"כשזה יבוא זה יבוא". גם כאן, כשהוא שר, אתה מאמין שתוכו כברו. אין לי ויכוח איתו. יש לי בעיה להצטרף למי שחושבים שהגואל והגאולה יבואו  בזכות "עליית התורות"  התיקון הגדול צריך להגיע לפני הפולחן. ה"תורות" יעזרו למי שמתקן דרכו. מבחינה זו – חילוניים ודתיים באותה סירה. כשלא יהיה "חיל וכוח", לא יעזור "שם ומלכות", מלמדת ההיסטוריה של העם שבתוכו אנו יושבים. שירה תמה ומלאת כוונה היא מן הסתם סוג של משאלה בדרך להגשמה. מאושר האדם שמאמין כי הגאולה קרובה. טוב שישי ריבו אינו מגביל בזמן – "כשזה יבוא זה יבוא".  אין לי שום ספק שהוא חותר ל"דיבורים של אמת".
המוסיקה שלו אינה "יהודית", אלא פולק קאנטרי בואכה פופ מיינסטרים ענוג. השירים יפים בפשטותם, לוטפים, מאירי פנים. ריבו  עולה בקלות על הכביש הראשי של כל מי שאינם מעוניינים להתמודד עם מציאות קשה, כי הכביש של ריבו מוביל לאיזשהו מקום עתידי שכולו טוב, ואני מנסה ואולי מצליח לא להיות ציני ולומר – אשרי המאמין, כי ריבו מאמין באמת ובתמים.

שירים: הנה ימים באים, אחת ולתמיד, משגיח מן החלונות, לשוב הביתה, שטח אפור, לים, Comme les oiseaux, כל הזמן, אדון עולם, הבוקר יעלה, כמה טוב שבאת
עיבודים והפקה מוסיקלית: מאור שושן וישי ריבו.