הקול המלחש, האינטימיות המאופקת, הטון הרך המתכוון, המלודיה שמכילה את התחושה. אדם בן אמיתי שר את מילותיה של איה כורם. היא שגרמה לו לדרוך מיתר ולהגיע לתחושת אהבה עמוקה. כל געגוע שמצמיח את דפיקות הלב המואצות. העיבוד האקוסטי, גיטרה וכל מיתר, מאפשר לבן אמיתי להבליט את קווי המיתאר שלו כיוצר מבצע, שלא טווח קולו קובע, אלא המנעד התחושתי ששר את השיר שלה כמו רוצה לחדור אליה דרכו. אכן: עד השיר שלה הוא בא, שר ומנגן את הגעגוע אליה. בן אמיתי באחד הלחנים היפים ששמעתי לאחרונה, ממיר תחושה לצלילים, קרוב אל תוכו ברגישות מופלאה.
אל החיוך המתבייש/ על הסנטר המתעקש/ עד אליך אני בא
אני מוכן/ אני מוכן
בתוך עיניים מלטפות/ המחשבות הכי יפות
עד אליך אני בא/ אני מוכן/ אני מוכרח
כל געגוע דורך מיתר/ לא ידוע
כל געגוע/ המילים באות והן שיר ישן הן השיר שלך
לעוד מהדיבור הרך/ לעוד מהצוואר שלך
עד אליך אני בא/ אני מוכן/ אני מוכרח
כל געגוע דורך מיתר/ לא ידוע/ כל געגוע
ואני חולם שיר אחר מזה את השיר שלך
