אורי ביילין מתקשה להבהיר את סיטואציית הפרידה/ השתחררות ממי שהייתה אתו. הוא מציין עובדה אחת : "כל מי שאת נגמר" (מבחינתו – אכן נגמר, כי הרי היא לא מתה). ההמשך אינו מבהיר מה גרם לנתק, מי היוזם ומי האשם, האם הוא מתקשה להשתחרר מאהבה, האם הוא שלם עם הסוף הטוטאלי של היחסים ועל מה הוא אינו מתנצל? בשירים – לעיתים מעט מכיל את המרובה. כאן המעט אינו מיטיב עם השיר. לפחות המנגינה המינורית וטון השירה משדרים – תוגה וצער עמוקים, ואילו חלק הראפ שמתחיל ב"את מכורה לשוקולד 85%" מציג גישה ישירה מפוקחת ורציונלית, שכמו טורפת את הקלפים. האם ניסה לבטא יחס אמביוולנטי לפרידה? הגם שמבנה השיר מעניין, ביילין מתקשה לגרום לי כמאזין להשתתף בצערו או אי-צערו.
כל מי שאת/ כל מי שאת/ כל מי שאת נגמר/ כל מי שאת/ והמבט/ והסלט קיסר/ זמן להתפצל כשגשם נוזל/ כל מי שאת / כל מי שאת נגמר/ כל השירים שברדיו לא משמיעים, שהיינו שומעים מאוחר/ זמן להתפצל כשגשם נוזל/ לא מתנצל/ כשגשם נוזל/ עדיין נושם. עדיין נושם
את מכורה לשוקולד 85%/ עכשיו את לא איתי וזה במאה אחוז/ בטח תזכרי אותי לטובה מלא באהבה/ כל כך רחוקה עכשיו אבל לנצח תהיי קרובה/ אמרת לי תתיישר תתמסר אל תתמכר/ ועכשיו מה זה עוזר?
