מי שולט על התנועה בהוויה, על ההתרחשויות והשפעתן על הבנאדם? רן אלמליח מבהיר: "זה לא אני". לי אין יד ושליטה על המתרחש – בכל מובן חושי – ריח, ראיה, שמיעה. גם לא על אותה ציפור ש"פרצה בשיר" ליד כביש סואן. זוהי "כנסיית השכל" שנוטשת את הכיוון האתני-מלודי לטובת רוק בליווי מודגש של גיטרות חשמליות או לפי הגדרת ההודעה לעיתונות – "צליל בריט-רוק חדשני". הטקסט מעיד פעם נוספת על כישרון הכתיבה של אלמליח, הצליל מהודק והמהוקצע.
הטקסט הנ"ל הי מעין מוטו שעובר לאורך האלבום החדש, המעמיד את היחיד מול הזמן והוויה בלתי נשלטים. בשיר הקצבי הפותח "באה הרוח" שר יורם חזן בקול דואב על יחסים שחלפו כלא היו: "את היית רק אשליה/ אני הייתי כמו גנב/ כל מה שנתת לקחתי/ כל מה שנלקח נגנב".
ב"הכל נכון", שיר נוגה, שר חזן על פערים בינו ובינה. ההתאהבות הייתה קלה, היא עשתה הכל נכון, אפילו ראה "חיוך של ניצחון" בעיניים שלה, אבל הוא נשאר רחוק ממנה, כי לו היו בעיות שההתאהבות לא תפתור – גם מהילדות, גם מהבגרות.
רן אלמליח נאחז בתאורי טבע לעיתים סוריאליסטים, נותן לדמיון הפואטי דרור. "דגים" – שיר על יחסים נפתח בשורה "דגים שוחים בערפל השמש מתבלבל" איך התיאור הזה מתקשר ל"מי הכי אוהב אותך/ מי חיכה לך כשהלכת/ מי מכיר אותך כמוני/ רוצה אותך יותר ממני"? מצד שני אני לקח מהשיר שורה יפה כמו: "אם לא תרצי אותי/ אקח ענן מחלונך/ את הריח של גופך"
ב"אני יודעת" שר חזן בלשון נקבה "שום דבר מזה לא הכין אותי אלייך" – למרות שהתחשלה בסיטואציות קשות בחייה – כשמדובר באובדן האהובה – לא הצליחה להתמודד. מדוע לא שינה ללשון זכר כדי להרוויח אמינות? אלמלא קראתי את הרקע לשיר – לא הייתי מצליח לפצח. לפי רן אלמליח, השיר נכתב בעקבות פגישה עם אישה בתחנת רכבת, שסיפרה לו על הילדה שאיבדה.
הטון הדואב של חזן משדר הזדהות אישית, תחושה שהסיפור בעצמותיו. המנגינה העגולה בליווי פסנתר מוסיפה לתוגה, נוגעת ומגעת. חזן שר את שיריו של אלמליח באותו טון, בהזדהות כמו קוהרנטית, עד שלעיתיים זה מרגיש מעט חדגוני. ב"האיש שאת ליבך גנב", משירי האווירה היותר מזוקקים פואטית באלבום, חזן יורד בסולם כדי לתהות על מי גנב את ליבה של "ילדה שחורת שיער יפת עיניים". השינוי בטון מייחד את השיר הזה.
אלמליח כותב על חוסר היכולת להשפיע על מהלכי החיים ב"הכל חוזר", מהשירים המוצלחים באלבום החדש. "נערים שבגרו אתמול/ היום לומדים להילחם". כאן מצליח חזן לשדר את תחושת הפסימית מול מציאות בה מה שהיה הוא שיהיה. "הכל מסתובב גם בגלגל השמיים הכוכבים והלב… זה הכל אשליה ולא אמיתי/ איך הכל מסתובב אבל את עוד איתי". מול חוסר התוחלת קיים משהו שמהווה איזו נחמה – היא עוד איתו.
"פרחח" הוא השיר היותר "אופטימי" באלבום גם במילים במוסיקה הקצבית, על אהבה כנגד כל הסיכויים: "אלוהים הגדול לא משחק קוביות/ זה אני ואת נגד כל הבריות"
"המלאך שנגע", של שמעון אדף, הטקסט היחיד באלבום שאלמליח לא כתב, הוא מסוג השירים שהמוסיקה כמו נעה לידו, תחושה שדקויות המילים הולכות לאיבוד ("מי שחולמים על אש וחורבן/ רואים את פנייך לנגד עינן/ ושירי האהבה שאנחנו שרים/ הורסים כפרים וערים") לעומת זאת ב"סכנה", חזן מצליח להביע את תוגתו מול הוויה הבלתי נשלטת ב"עולמות בהם השמיים בוערים" בטון משכנע.
כנסיית השכל. אינם מזמינים להצטרף לחגיגה או לעלות על הכביש הראשי של המיינסטרים. רן אלמליח כותב שירה, לא פזמונים. לא תמיד היומרה לתרגם את המילים לצלילים מולידה מוסיקה מהסוג הקלאסי – שירים שצפויה להם אריכות חיים, ועדיין כנסיית השכל היא מוסיקה ישראלית מקורית מיוחדת שעומדת בפני עצמה.
שירים: באה רוח, זה לא אני, פרחח, אני יודעת, דגים, בכל נכון, הכל חוזר, הכל מסתובב, המלאך שנגע, סכנה, האיש שאת ליבך גנב
וידיאו: זה לא אני
