מי שולט על התנועה בהוויה, על ההתרחשויות והשפעתן על הבנאדם? רן אלמליח מבהיר: "זה לא אני". לי אין יד ושליטה על המתרחש – בכל מובן חושי – ריח, ראיה, שמיעה. גם לא על אותה ציפור ש"פרצה בשיר" ליד כביש סואן.
השיר עולה על אוטוסטרדת רוק, קצב ישיר, שירה רבת כוונה מוכרת של יורם חזן. אין כאן מהלך מלודי שיהפוך את השיר ללהיט השבוע. צליל הגיטרות, קצב התופים מכווני מטרה. אין מעקפים וניואנסים. זו כנסיית שכל שנוטשת את הכיוון האתני-מלודי לטובת רוק חזק בליווי מודגש של גיטרות חשמליות או לפי הגדרת דף יחסי הציבור – "צליל בריט-רוק חדשני". משהו חדש באוויר? פנים חדשות לכנסיית השכל? הטקסט מעיד פעם נוספת על כישרון הכתיבה של אלמליח, הצליל מהודק מהוקצע, אבל בגדול – המוסיקה לא משהו שיש לרוץ לבשר עליו בראש חוצות. אנרגיות רוק כשלעצמן אינן מייצרות את מה שמתבקש מהטקסט הזה.
קליפ: רן אלמליח
יורם חזן – שירה, גיטרה וסקסופון | רן אלמליח – בס ושירה |עמי רייס – קלידים | דוד רז – גיטרה אקוסטית | דניאל זייבלט – תופים וכלי הקשה.
זה לא אני זה רק משהו באוויר / ריחות של ים ברוח ושמש על העיר / וכל הזמן ברקע הפריחה האדירה / שמופיעה לרגע ונעצרת מעצמה
ליד כביש סואן / עמוק בתוך העיר / על עץ גבוה פתאום / ציפור פרצה בשיר
זה לא אני זה רק האור המסנוור / שנאסף באופק אל תוך הערב הגובר וכל הזמן ברקע הפריחה האדירה /שמופיעה לרגע ונעצרת מעצמה
ליד כביש סואן /עמוק בתוך העיר / על עץ גבוה פתאום / ציפור פרצה בשיר / וילד שעמד שם
סיפר לי שגם את / עמדת באותו מקום אתמול / עמדת ושתקת
