השיר במקור נקרא "גשם בשדה קרב". בגרסת הסינגל שקיבלתי נקרא השיר "גשם יורד", מה שמעוות את כוונת המשורר. בשיחה שהיתה לי עם מלחינו, אשר ביטנסקי, הסכים להחזיר לשיר את שמו המקורי. בשיר עצמו אין ביטוי מְכַוון, שמדובר בחברים, שנפלו במלחמה, בקרב, אבל באה הכותרת ואינה משאירה ספקות.
טיבו של הגשם יחד עם הכותרת של השיר, מתבהר לנו עם קריאת השורה: "ועל פני רעי המתים, אשר / אינם מכסים עוד". מילים אלו מחדירות לשיר את נושא המוות במפורש. הגשם מזוהה בתודעה הכללית כמשהו מבורך. נוהגים להתפלל לגשם שיבוא. כאן מקבל הגשם משמעות שונה: הוא הופך למטאפורה לגשם הכדורים בשדה קרב ולגשם דמעות שהדובר השירי מוריד על מות רעיו.
מידת האיפוק בשירו של עמיחי גבוהה. רמת ההפשטה של הציור הלשוני תואמת אותו: אין בו דימוי מפורש של גשם לבכי, יש להבין את הגשם כהשאלה לבכי מתוך הסיטואציה המתוארת בשיר. ("יורד על פני רעי") השמיכה משמשת כאן גם כן במשמעות כפולה: שמיכה שבה מתכסים על מנת להתגונן מפני הגשם, לה לא נזקקים עוד המתים, ושמיכה שדווקא בה נוהגים לכסות את המת טרם הבאתו לקבורה.
השיר הוא מיניאטורי – בתמציתיות יש איפוק – והוא מעניק במעט מילים משמעות רבת רבדים. המוסיקה והביצוע הקולי תואמים את עומק הרבדים של השיר. כרמי זיסאפל שרה כקינה – באיפוק, בטון מלנכולי אפלולי שמבליט את הכאב והגעגועים ואפילו את האירוניה ברווח עובי השמיכה בין החיים והמוות. העיבוד תואם בצורה מדויקת את הביצוע, והטקסט נשמע בהיר וממוקד.
גשם יורד על פני רעי
על פני רעי החיים
אשר מכסים ראשיהם בשמיכה
ועל פני רעי המתים
אשר אינם מכסים עוד
