חנן בן ארי - לא לבד האלבום

לא לבד

חנן בן ארי

אן.אם.סי
4/5

"לא לבד" הפותח ו"מה את רוצה ממני" שלאחריו – כמעט באותו סולם. המנעד של בן ארי בשירים האלה – קורלציה בין מיתרי הלב למיתרי הקול. מתברר שהחיים זה לא רק תותים.  אם דרך אומנותית היא רצף שירים בעל סגנון קוהרנטי, שני השירים האלה הם סטיה ממסלול הדרך הראשית כדי לרדת לשביל צדדי ולעשות חשבון נפש של מי אני ולאן אני הולך, הבעת תחושת התסכול מול  הזמן החולף, ההשתקפות של עצמו השכנוע העצמי שיש מפלט מהתהום, שבסוף הלילה ישתקף מולך "ברבור לבן", שעוד תראה שמש זורחת ותרגיש שלם.
חנן בן ארי מתמודד בשיר מול תחושות שמציפות ברגע מסוים של התפקחות.  שיר של העצמה תחושתית הנובע מתחושה של דכדוך שאוחזת בך, כשהלב נסגר ואתה מרגיש "ממוחזר". ב"מה אתה רוצה ממני".  חנן בן ארי פונה בגוף שני בבקשה לשמור עליו מפני עצמו. הפניה לאלוהים באמצעות תפילה אינה עובדת. מחפש דרך אחרת להבין את המשמעות והתפקיד שלו בחיים. הוא מבקש את קרבתו, לקבל ממנו גם אהבה (חיבוק) וגם הנחייה –  שהאל יעשה קודם כל סדר בנשמתו, לסדר לו את הבלגן, כי התפילות לא הצליחו לעשות זאת.
קולו – קול תפילה מסולסל בעדינות שמחבר בין מיתרי הגרון והלב. השירה בפתיחה – בליווי מינימליסטי – תחושתית מאוד, בהירה מאוד. בהמשך כשמצטרפים כלי קצב ומיתר – השיר מקבל עוצמה. לא להאמין שחנן בן ארי יכול לחשב מסלול מחדש ולוותר על להיטי חנופה, לעלות על דרך אותנטית.
גם באיפוק של "פרדס חנה" בצליל אקוסטי, המבהיר את קווי המתאר המלודיים היפים של השיר, בן ארי נשאר על קו נוגה אמיתי בפניה כנה לבת הזוג – בניסיון להאיר מחדש את מסלול חייהם.
פחות משכנע – "בשורות טובות".  חנן בן ארי מחבר את כל משאלה כדי לייצר רשימה אוטופית סתמית. ה"תגידי" החוזר הופך את השיר למנטרה פשטנית. הוא אמצעי לכל בקשה מביאת המשיח ועד מציאת תרופה לסרטן. בחלק השני של השיר מנסה הכותב גם משאלה אישית לימים בהם יזדקנו – גם כאן באוריינטציה פשטנית של בשורות טובות. מקצב הרגאיי חובר בקלילותו לשיר המגובה גם ברוח פאנקיית של כלי נשיפה ושירת "הו הו הו" המעניקה יותר תחושה של המנון המונים מאשר שיר אישי. כאן חנן בן ארי מעדיף את הקלות הנעימה, לא מתפלסף, לא חותר למוסיקה מורכבת. מרגישים שרוח קייצית כבר נושבת במפרשיו.
ב"ויקיפדיה" חנן בן ארי את קרן פלס ערכו רשימת סטיגמות. הבקשה היא (מהכלל? מהתקשורת?) – אנא אל תתייגו אותנו. סטיגמה לעתים היא מראית עין שלילית מקפחת כמו "כל שמאלני בוגד, כל ערבי מחבל מתאבד", אבל היא יכולה להיות גם משהו עממי הגובל בבדיחה כמו "כל הנשים למטבח וכל הרוסים הרוסים על סטאלין". לא ברור מה פשר הצירוף הזה בשיר, אבל חנן בן ארי כלל מכל הבא ליד בחבילה אחת, כולל הבדיחה הלא מוצלחת – "כל האתיופים רצים ואלה שלא – שרים עם רייכל"…
חנן בן ארי מתייחס לכל הרשימה הזו באותו טון קודר ודרמטי על גבול הטראגי, כשהסיום נשמע כמו פינאלה רגשני של מחזמר שבו הגיבור הראשי מגיע לשיא אחרי שביקש – "אל תכלאוני בשום בשום כלוב/ אל תסכמו אותי בויקפדיה". זה נשמע מלודרמה מפוקפקת. לא שכנע אותי להשתתף בצערו. לא קראתי את הערך "חנן בן ארי" בויקיפדיה, אבל כיוון שמדובר באנציקלופדיה חופשית, הוא רשאי לערוך את עצמו אם תויג לא נכון. בשיר הזה התכוון למשהו, אבל פספס גם בגלל טקסט פופוליסטי צולע וגם משום הרצינות העילאית שבה  מתייחס אליו.
"הלב יגיע בקרוב" הוא שיר שמחה קצבי קולח של תקווה על מי שאמה ממתינה לכך שיבטא כבר החתן ותביא  לה נכד, "על משכבי בלילות" בדואט עם משה פרץ מצליח בדרך כלל לשמור על האופי הפיוטי של הטקסט משיר השירים. המנגינה מייפה אותו בצליל מינורי, הסלסול המשותף משדר את עומק הגעגוע המהול בכאב. העיבוד מצטיין בעידון מזרחי. מבנה מלודי יפהפה וקצב מניע מלהיב בעיבוד לכינור סטייל קאנטרי מצאתי ב"רגע" – מבע נלהב של בן ארי הקורא לבת הזוג לברוח  איתו ל"חוף מבטחים" ולפתוח את ליבה.
"ילד" המסיים מצטרף להיילייטים של הפתיחה – הבקשה להתייחד עם ילדו בביצוע נוגה מאופק רגיש ונרגש בעיבוד לפסנתר ולכלי מיתר. אמרנו – קורלציה בין מיתרי הלב למיתרי הקול. תקשיבו לשיר הזה.

שירים: לא לבד, מה אתה רוצה ממני, פרדס חנה, בשורות טובות, ויקיפדיה, על משכבי (עם משה פרץ), הלב יגיע בקרוב, תודה שאת, רגע, ילד.

וידיאו – "ויקיפדיה"

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן