אתה יכול להיות ציני למשפט כמו "אין דבר יותר חשוב מאהבה" ולשאול את מאור גרידיש: מה אתה אומר?! אין לך משהו מקורי יותר להגיד. מצד שני: מתוך מצוקת הבדידות אפשר לקבל גם משפטים שחוקים, שאומרים בשיחת חולין יומיומית. כשארקדי דוכין מצטרף, הבדידות מקבלת עוצמה. איזה כיף לשיר על בדידות בשניים, במיוחד כשזה זמר בלדות נפלא כמוהו. מצד שלישי: קיים פער טקסטואלי בין הבית ששר מאור גרידיש, שמספר על סיטאוציה של אדם בודד בתוך שתיקות ושקט ובין הבית ששר דוכין שמדבר על פשטות בלבוש, מציאות שטפחה על פני ועל "מצעד הבדידות" – נרטיב שונה גם במהות הניסוח. נדמה כאילו שניים כתבו את הטקסט. האם אי הקוהרנטיות הזו מכוונת? מכל מקום, היא אינה מיטיבה עם השיר.
הצלילים המלו-מלנכוליים משדרים את התחושה במנגינה עגולה, נוגה. השירה הלא מהוקצעת של גרידיש נשמעת אותנטית. ארקדי מעניק תוספת צבע חיונית, והעיבוד תורם להרמוניה יפה, שמכילה את הכמיהה לאהבה בתוך מועקת הבדידות.
חושך בחוץ/ מסיים עוד יום לבד
יוצא לסיבוב/ אין בבית אף אחד
חשבתי עם מי אדבר/ שתיקות ארוכות
אין אמת/ אין חבר
העולם ישן עכשיו/ ריק בכל פינה
הלב שלי כואב מאז/ ואת לא מבינה
שאין דבר יותר חשוב מאהבה/ אין דבר יותר חשוב מאהבה
לבשתי פשטות/ מציאות טפחה עליי
מצעד הבדידות/ יש עוד דרך לפני
חשבתי למי אתקרב/ שנים לא הלכתי בקצב הלב
