חוטים נשזרים בין משוררים ומוסיקאים  מבלי שנועדו להישזר. חלק מהצלילים אומרים – נועדו. והמשוררים? הם כבר אינם יכולים לתת הסכמתם, לסרב, לחוות דעת. המוסיקאים? מה רוצים? ליצור את השירים מחדש? להשיב אותם לחיים? לתת להם חיים חדשים? כל התשובות נכונות?
ההרכב מוּרָה – אלון לוטרינגר, עומר קליין ושחר ברבש, מנסה לתת תשובות באלבום שמחולק לשני דיסקים (לשם מה?) בכריכה מהודרת.
הם שלפו 12 שירים של דוד אבידן, יונה וולך, חנוך לווין אברהם חלפי ויהודה עמיחי.  בחירות השירים מאתגרות. משוררים פוסט מודרניסטים כמו וולך ואבידן לא רק שלא כתבו שירים להלחנה, השירים שלהם אינם מזמינים מוסיקה. בכל זאת הם מעוררים סקרנותם של מוסיקאים ומאתגרים אותם.
הפרויקט – מהותו לחבור למילים, לתת להן לגעת בנפש, ואז להעניק להם את הנרטיב הצלילי. לפעמים מתחולל  הנס. המפגש כמו ממציא-מוליד חוויה חדשה.
אלון לוטרינגר העניק ל"מות המשורר", חזיון המוות של דוד אבידן, פרשנות דרמטית מסעירה. לוטרינגר שר ופורט על בס. בעמדת הקלידים – עומר קליין, שחר ברבש – תופים.
המוסיקה טוענת את השיר במתח. העיבוד הג'אזי מייצר מרחב תנועה מקדם התרחשות.
האם לכך התכוון המשורר? זה ממש לא חשוב. אבידן אולי היה קורא את השיר איטי יותר, באירוניה מרירה. לוטרינגר לקח את מילותיו אל חלקת הדרמה הנואשת, כאילו הוא שר את הפרק האחרון במחזה, נוסק אל פסגת הרגש בקצב עצום. העיבוד הג'אז-רוקי מדהיר אותן לשם. הנגינה בפנדר רודס (עומר קליין) היא אלמנט חיוני, כמו גם הבס והתופים המעצימים. מות דוד אבידן אכן קם לתחייה.
יש שירים שמזמינים מוסיקה. יש שירים שעל הדף משדרים – לא, תודה, תנו לנו להמשיך לחיות כהווייתנו.
את "קורנליה" של יונה וולך, שיר על דמות פתלתלה (קורבן תמים או דמות אלימה ומאיימת?) "העיפו" אלון לוטרינגר ועומר קליין לסערה קצבית, שבה הבס נשמע כמו בתפקיד השד במחזה. המוסיקה "מתפרעת" מגיעה עד למעין מחול שדים.
מה הייתה אומרת יונה וולך על הגרסה הבלוז-פאנקיית-ג'אזית האמוציונאלית של לוטרינגר את קליין ל"לוטה" (שמסתרקת במפתח שבדי ולוקחת כדורים נגד רגשות), האם היא הייתה אוהבת את התיאטרליות המוגזמת של המוסיקה? את הזעקה של לוטרינגר – "למה לך מקטרת מלחמה?" את אלתור הקלידים בסיום השיר שמאריכו לשבע וחצי דקות? גם כאן התשובה לא ממש חשובה. השאלה היותר משמעותית היא האם סיעור המוחות המוסיקליים הפך את השיר לחוויה מסעירה? וכאן יש  בשורות חיוביות. הפך גם הפך.
גם המוסיקה הנוגה שחיבר עומר קליין ל"אני ילד בעיגול אור" של חנוך לווין על קוצר החיים, מצליחה לגעת בצלילים הרמוניים בליבו של השיר.
אהבתי את הפרשנות המלודית של עומר קליין ל"ילדי הישן חלם עלי חלום" של יהודה עמיחי על פער חוויות האבהות בין אב לבנו. אלתור הקלידים בסיום חובר יפה למלודיה של השיר, שקיבל חיים חדשים.
אלון לוטרינגר ניסה להוציא מטענים דרמטיים מ"בדיחה" של דוד אבידן, אבל האינטרפרטציה נותרה עקרה.
אברהם חלפי של "עננים, עזרוני מהר" מדבר מהצלילים של לוטרינגר את קליין, מבקש הצלה מהעננים מפני בדידותו. המוסיקה החורפית משדרת את קדרות החרדה. הלמות התופים הקצובה וצלילי הקלידים מעצימים את תחושת הדאגה העמוקה. כנ"ל – "ניפרד מאלה שקשה לעזבם" (גם הוא של חלפי), מעין נחמה מרה על המסתלקים מהחיים, מושר בטון נוגה של עצבות עמוקה מחלחלת.
הקדרות הזו לא הגיעה לשיר על מוות של דוד אבידן – "תיכון חובה 1973 – מחזור סיום" שאומר בצורה הכי לקונית: "איש צעיר גמר בגרות … הולך לא לחזור… מוחזר באריזה". המוסיקה הקצבית האפרו-מזרחית פשוטה, ישירה, נשמעת כדיווח על סיטואציה שגרתית, ממש כמו השיר. לא קינה על מוות, אלא שיר של מציאות חיים צינית.
שחר ברבש עשה כבשלו בשש השורות של "דובה גריזלית" ליונה וולך. הטקסט נטען ברוק פאנקי מלא חיים שהופך כמעט לגוספל מסעיר. קורלציה? – אל תחפשו.
עומר קליין הציף את "הרחובות ממריאים לאט" של דוד אבידן בתוגתו האורבנית הכבדה, מושרת בטון נמוך קודר שמטפס לשיא דרמטי בסיום. תחושת היגון והעצב מסיימת את הדיסק ב"אם תפקחנה עיני" של אברהם חלפי, וגם כאן תחושת הדכדוך ואבדן התקווה עוברים בטון הקינה של לוטרינגר את קליין.
מה יניע את צרכן המוסיקה להגיע לאלבום הזה, שהוא "אלבום חשוב לתרבות", כפי שניסו להגדירו? לא ברור. הזמן יקבע אם הוא יכנס לפנתיאון, אבל כמו האתגר של המוסיקאים ליצור מוסיקה חדשה מטקסטים שלא נכתבו להלחנה, יש כאן הזמנה להאזין  למוסיקה שונה, אתגר למאזין הרעב למוסיקה שהיא חוויה מסוג אחר. 

שירים

מות המשורר – מילים: דוד אבידן. לחן: אלון לוטרינגר
קורנליה – מילים: יונה וולך. לחן: אלון לוטרינגר ועומר קליין
אני ילד בעיגול אור – מילים: חנוך לוין .לחן: עומר קליין.
בדיחה – מילים: דוד אבידן. לחן: אלון לוטרינגר.
חוני – מילים: שחר ברבש לחן: שחר ברבש
ילדי הישן חלם עלי חלום – מילים: יהודה עמיחי לחן: עומר קליין
נפרד מאלה שקשה לעזבם – מילים: אברהם חלפי. לחן: אלון לוטרינגר.
לוטה – מילים: יונה וולך לחן: אלון לוטרינגר ועומר קליין
עננים, עזרוני מחר – מילים: אברהם חלפי. לחן: אלון לוטרינגר ועומר קליין
תיכון חובה 1973 – מחזור סיום – מילים: דוד אבידן. לחן: עומר קליין
דובה גריזלית – מילים: יונה וולך. לחן: שחר ברבש
הרחובות ממריאים לאט – מילים: דוד אבידן. לחן: עומר קליין
אם תפקחנה עיני – מילים: אברהם חלפי. לחן: אלון לוטרינגר ועומר קליין.

 
עיבוד והפקה מוסיקלית: אלון לוטרינגר, עומר קליין ושחר ברבש
שירה ובס: אלון לוטרינגר
פנדר רודס ושירה: עומר קליין
תופים וכלי הקשה: שחר ברבש