סיטואציה מוכרת: יחסים הגיעו לנקודת סיום. הפרידה קשה עליה. רע תפס את מקומו של הטוב. היא מודעת לכך שגם אהבה כמו שלהם עלולה להתפורר, מה שלא מסייע לה להתגבר עח תחושת הכאב הקשה. בצר ובצער שלה, היא בורחת למקום רחוק – "רוצה את הזיכרון למחוק". דווקא פשטות הכתיבה היא שמעניקה לשיר אותנטיות.
צלילי הפסנתר בפתיחה הם ליווי יפה להבעת התוגה. מורן מייזלס שרה את לחנה המיוחד בטון עדין, תמים וראשוני בלי לגלוש לדרמות. לא קול גדול, אבל אופי השירה נובע ממקום של אמת. המוסיקה משקפת את הפנים במורכבות מיוחדת. הסיטואציה הכואבת עוברת דרך המסננים שלה, מתורגמת למוסיקה נוגה שמחלחלת בפשטותה היפה.
תיק על הגב, שדה תעופה/ ארץ אחרת/ מי שהולך לא יחזור/ דלת נסגרת
את העיניים קשה להסתיר כשהן בוכות/ את הרגליים קשה לעצור כשהן הולכות
היה לנו טוב, בסוף היה רע/ בקושי זוכרת/ יודעת עכשיו שגם אהבה כזאת/ מתפוררת
יד של אהוב לא פשוט להחזיק כשהוא רחוק/ לב שמחלים רק רוצה את הזיכרון למחוק
את הרגליים קשה לעצור כשהן הולכות/ את העיניים קשה להסתיר כשהן בוכות/ תיק על הגב, שדה תעופה/ חוזרת הביתה
