פסגת היצירה של החצוצרן, אלבום שמאפיל על כול יצירותיו של מיילס דיוויס, וגם אלבום מאסט בז’אנר הג’אז. רבים רואים ב – Kind Of Blue אלבום הג'אז הטוב של כל הזמנים. האלבום מ – 1959 מסמן נקודת המפנה הגדולה בהיסטוריה, כמו גם פסגת במוסיקה של דיוויס. ההרכב הקליט את היצירות שמיילס הביא לאולפן בטייק אחד או שניים. מיילס אהב את הדרך הזו – הוא הקפיד שהמוזיקה תהיה ספונטנית. האלבום גם מציין את ההתרחקות מסגנון ה- bebop המסורתי עם שירים בעלי מנגינות פשוטות ואקורדים פשוטים, שהשאירו מקום למהלכי אילתורים מורכבים. דיוויס יצר יצירה כמעט מהפנטת במסתוריותה ובקסמה. הכול כאן מקורי ומתוזמר להפליא: נגינת הבס המופתית, האקורדים המעודנים בנגינת הפסנתר של So What. זוהי הרצועה המפורסמת ביותר של האלבום – ממשיכה את הניסויים במוזיקה מודאלית שדייוויס התחיל בהם ב-Milestones, כשצליל המצלתיים המפורסם של ג'ימי קוב מכין את הסולו המגניב והמרווח של מנהיג הלהקה.
הפסנתרן ביל אוונס מספק נגיעה מופנמת ואימפרסיוניסטית לבלדה המהממת 'Blue In Green', בעוד ג'ון קולטריין וקנונבול אדרלי תורמים קצת אש מנוגדת על סקסופוני טנור ואלט בהתאמה.
גולת הכותרת נוספת היא הסולו של ווינטון קלי ב'Freddie Freeloader': קלי החליף את אוונס על כיסא הפסנתר בלהקת דייוויס, ונשמע כאן ברצועה אחת בלבד.
כמעט כל קטע משדר אותה תחושה של קסם רגוע, ועם זאת לא מדובר ברוגע של איזי ליסנינג. "קינד אופ בלו" היא יצירה חדשנית ומיוחדת של ג’אז מודאלי בעלת איכויות לא מוכרות. זה גם מה שמסביר את חזרתו של האלבום הזה למצעדי המכירות כמעט 60 שנה אחרי שיצא -הוא ההרכב שניגן עם מיילס: ג'ון קולטריין, ביל אוואנס, קנונבול אדרלי, פול צ’מברס (בס), ג’ימי קוב (תופים). יש חובב ג’אז שעדיין לא רכש את האלבום הזה? הקלאסיקה של מיילס דיוויס הגיעה לסוג פופולריות, שנכללה גם באוספי התקליטים מאזינים שאינם חובבי ג'אז – כתקליט הג'אז הסמלי שלהם.
דייוויס היה חדשן בלתי פוסק שסירב לעמוד במקום: המוזיקה שלו תשתנה באופן קיצוני במהלך השנים הבאות, תלבש צורות חופשיות יותר ופיוז'ן ג'אז, אבל Kind of Blue, עבור רבים, נותר האמירה האמנותית המובהקת שלו, ובהחלט נקודת פתיחה מצוינת כאשר מדור בג'אז למתחילים.
להקשיב לאלבום הזה שוב ושוב.
So What, Freddy Freeloader, Blue In Green, Al Blues, Flamenco Sketches, Flamenco Sketches – Alternate Take
וידיאו: So What בביצוע בשנת 1958. על הסקסופון – ג'ון קולטריין
- Miles Davis – trumpet
- "Julian "Cannonball" Adderley – alto saxophone except on "Blue in Green" and bonus disc track "So What
- John Coltrane – tenor saxophone
- "Bill Evans – piano except on "Freddie Freeloader" and bonus disc track "So What
- "Wynton Kelly – piano on "Freddie Freeloader" and bonus disc track "So What
- Paul Chambers – double bass
- Jimmy Cobb – drums
