שלמה גרוניך וליאוניד פטשקה

מקלאסי ועד פופ

7 פסנתרי כנף במה אחת טירוף ב-70 אצבעות

היכל התרבות ת"א
3.5/5

לא למופע-מפגן הזה התכוון מי שהגה בזמנו את הרעיון של "פסטיבל הפסנתר" בתל-אביב? קיבלנו שעתים ורבע בלי הפסקה של יריד פסנתרנים ופסנתרים, שבו ה"מכל-הבא-ליד" הוא המוטו. באך, חצ'טוריאן + רקדני ברייקדאנס, גרוניך, שוחט, פטשקה, רחמנינוב, קלינשטיין, דניאלה לוגסי, אופרה, ג'אז, בלוז, להיטי פופ, רוק, גרשווין, פיאצולה, סרטורי-בוצ'לי, לאונרד כהן. מה לא. מי שמחפש המחשה למושג "מי-מש", אין כמו הוראייטה שאו הזה של הפסנתרנים להמחיש. רק חסרו קוסם ולהטוטים כדי להפוך את המופע לקרקס מוסיקלי.
מה רע? יתכן מאוד, שזה מה שרצו יזמי המופע ומפיקיו להשיג – קרקס מוסיקלי. איזי ליסנינג מהסוג הוירטואוזי. כשליאוניד פטשקה  מכריז כי הוא הולך להגביר מהירות "פי ארבע" על קטע בלוז פיוז'ן שניגן – זה סוג של קרקס מוסיקלי. כשרקדני ברייקדאנס מקפצים על "חגיגות פסחא" של רחמנינוב – זו אקרובטיקה לא שייכת ומיותרת.
כוכב הערב היה שלמה גרוניך. מהפרלוד של באך עם "אל נא תלך", דרך "נואבה", "שירים פשוטים" "הזמן עובר", Go ועד "יש לי סימפטיה" בסיום. מוכר, חביב, צפוי מדי. קיבלנו גם לא מעט רמי קלינשטיין. גם כאן – מעט חידושים והפתעות.
וכמובן גיל שוחט, פסנתרן ומוסיקאי מוכשר, המנהל המוסיקלי של האירוע , שניסה למכור את קונספט ה"מכל הבא ליד" בהנחיה פומפוזית שופעת סופרלטיבים ואגו. זו הייתה החגיגה שלו. רעיון הקרוס-אובר כשלעצמו – מצוין. השאלה איך מוציאים לפועל? כלומר – האם החיבור בין כל הקטעים האלה יצר משהו קוהרנטי לעומק?
גיל שוחט העדיף  תצוגה פופוליסטית של מוסיקה קלאסית המתחברת בצורה רופפת לקלה, עם דגש על מפגן וירטואוזי של פסנתרנים אחדים (פטשקה, שוחט, גרוניך, עומרי מור) ועד לשירתה האופראית הטובה של דניאלה לוגסי שהתיישבה על ברכי הנגנים הצעירים (של מי הבימוי הנורא?!). מה חבל שהפסנתרנים הצעירים המוכשרים האלה (סטניסלבסקי, זרצקל, סמנון) שימשו כמעט קישוט, ללא סולו אחד לרפואה ממה שהם יודעים לעשות. מדוע הסתירו אותם?
שמענו כמה עיבודים טובים וקולחים ("נואבה", "שירים פשוטים", "עוד לא תמו כל פלאייך") דואטים  מרהיבים (ליאוניד פטשקה וגיל שוחט – פרפרזות לרונדו-א-לה טורקה, קלינשטיין – מור – "אהביני", פטשקה-גרוניך – "ניגון מירון")  וקטעי נגינה שנועדו בעיקר להפגנת טכניקה מלהיבה.
"7  פסנתרי כנף" היא הפקה ראשונה מסוגה שופעת פסנתר על רקע וידיאו ארט מצוין ("רימו מיניו") שהתמקד באצבעות המנגנות, אבל הייתה לי תחושה שהמפגן האקלקטי המרשים כוון לרצות קהל רחב ככל האפשר על חשבון מוסיקה איכותית לנשמה.

גיל שוחט – ניהול מוסיקלי, נגינה, עיבודים וניצוח, רמי קלינשטיין – פסנתר ושירה,  שלמה גרוניך – פסנתר ושירה, ליאוניד פטשקה – פסנתר ושירה, מיכאל זרצקל – פסנתר, עומרי מור – פסנתר, ויקטור סטניסלבסקי- פסנתר, טל סמנון- פסנתר,דניאלה לוגסי – סופרן

תוכנית הערב: באך: פרלוד בדו מינור מהפסנתר המשווה, באך: פרלוד בדו מג'ור מהפסנתר המשווה ספר ראשון ביחד עם "אל נא תלך"  של גרוניך, חצ'טוריאן: מחול החרבות, רמי קלינשטיין –  תפוחים ותמרים, 'O mio babbino caro'  – פוצ'יני, גרוניך – נואבה, פטשקה – פיוז'ן בלוז, I got rhythm   של גרשוויןפטשקה, מור, שלמה גרוניך – שירים פשוטים, מוצרט/סאי/פטשקה: פרפראזות לרונדו א-לה-טורקה, שלמה גרוניך – הזמן עובר, ליבר טאנגו – פיאצולה, רמי קלינשטיין – מתנות קטנות, פטשקה – באך-צ'יק, שלמה גרוניך – Go, דניאלה לוגסי – Time to say goodbye, דניאלה לוגסי – Meine Lippen sie kussen so heiss של להר, רחמנינוב סוויטה מס. 1- חגיגות פסחא, גרוניך את פטשקה – ניגון מירון, רמי קלינשטיין – אהביני בדואט עם עומרי מור, דניאלה לוגאסי – הללויה של לאונרד כהן, רמי קלינשטיין – לא תמו כל פלאייך, שלמה גרוניך – יש לי סימפטיה.

צילום: מרגלית חרסונסקי

וידיאו: שלמה גרוניך וליאוניד פטשקה – ניגון מירון

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

תגובה אחת

  1. צפיתי במופע.
    ניתן להגדירו כ"סופרמקרט" בין מחול החרבות של אראם חצ'טוריאן לבין הצווחות של שלמה גרוניך, הגניחות של קרן פלס וה"אבינו מלכינו" של דניאלה לוגסי אין כלום.
    זה פשוט אוסף רעשני נטול סגנון ונטול טעם ומכוון לטען ההמונים.
    לשיטתי ולטעמי ביטול זמן אחד גדול. חבל על הזמן ולמען האמת חבל על הכסף.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן