מתי כספי - כמו בריקוד

כמו בריקוד

מתי כספי

הליקון
4.5/5

נתחיל מהסוף: מתי כספי מזמזם ומהמהם "נעימת ערש". לא מצא מילים? ואיפה דני רובס, זה שכתב כמעט את כל מילות השירים לאלבום החדש? אז כן, דרושות דחוף מילים לשיר הסיום. מצד שני, יש משהו בשירה התחושתית של כספי, שמעביר רוח עצבות נטו  במה שנשמע נעימה בניחוח  ברזילאי.
בטח שיש ציפיות מאלבום חדש (אלבומו ה-20) של מתי כספי. למה בדיוק? כשמאזינים לשיר הפותח "אין אף אחת כמוה", מבינים את מהותן. המינור הזה בפסנתר, השירה הרגישה והמתכוונת, הלחן הבלעדי –  מחזירים לגמרי לשירים שכספי הלחין לשירי אהוד מנור. בקלישאה – הישן והטוב.

"החורף מלא בגעגועים, אותי מאיים לבלוע/ איך כל השירים בכאב נוגעים/ כי אין אף אחת כמוה"

כספי אינו ממציא עצמו מחדש, אבל כמה טוב לי לחזור לפשוט שלו,  כמו ב"אז יש" (רוטבליט) בקצב, בהרמוניה, אפילו באיזה סולו גיטרה אולד סקול של יאיר מיכאלי.  יש בזה משהו קסום. מי יגיד לנו שאין בעולם אהבה, שר מתי כספי.  מי יגיד לנו שאין עוד מקום לשיר שמספר על מלאכים בכיכר העיר, על חליל קסמים שמנגן בוסה, פלאים שהעין רואה. צבעים של קשת שרוקדים בקצה מכחול. לב שצוהל בחדווה. רגע, זה יענקל'ה רוטבליט? איזו רוח שרתה עליו שהוא חוזר לפיור אהבה באיזושהי תמונת נוף אידילית? מצד שני, שימו לב:  מדובר בראיה של "פלאים", כלומר סוג של הזיה, שפוגשת מוסיקה שמוליכה בנתיב של – נשאב לריאות אוויר טוב, נקי, נצא לנסיעה בכבישי הירח, מתוך תקווה שהארץ תזרח שוב מחר.
איזושהי הפתעה? משהו חריג? קחו את "דבקה בת זמנינו" – מקצב חובק מזרח ובלקן שזור קולותיהן של בנות WA-A, שיר על הפער בין מנהגי המסורת העתיקים ובין החיים המודרניים אצל האיש הצעיר. הטקסיות הפולחנית שממשיכה להתקיים בשבט מול הצ'ט שהוא ינהל באוהל במחשב עם חברים. זה שיר של קצב, מתי כספי ששר מול קולות המקהלה של WA-A נכנס חזק לריטואל. ב"אמון בשגרה" (מילים – רובס) חוזרים לשגרה המלודית-קצבית היפה של כספי, שיר על זוגות ששומרים אמונים זה לזה כל חייהם בניחוח ברזילאי מובהק לצלילים היפים של חגי רחביה בגיטרה, אורי הרפז בקווקינו וז'וקה פרפינאן בכלי הקשה.
הניחוח הברזילאי עבר גם ל"עוד אפשרות אחת" (מילים: רובס) – שיר עידוד לאישה שעל כתפיה משא בדידות – "קחי נשימה בלי מהירות/ בכל מדרון יש אפשרות". ניסיתי לתהות מדוע ברזיל הגיעה גם לטקסט הזה. אני עדיין תוהה.
קצב הסמבה קיים בגדול גם ל"כשלא היה לי בית" (מילים: יהונתן גפן), שיר הודיה לאהובה,  געגועים לימי דלות שהוארו בשמש, החום והאור שלה. לא מהשירים ה"גדולים" של האלבום החדש.
מיוחד ומעניין יותר – "זמנים מודרניים" הקצבי. אנלוגיה לזמנים מודרניים – סרטו של צ'רלי צפלין מ-1936 על עודף מיכון ופולחן כוזב של יעילות. ב-2017 אתה ממשיך לנוע בסרט בתוך מכונה ממש כמו בסרטו של צ'פלין, שומר על הכללים, עומד בנהלים ומתגעגע לבגדי הנווד של צ'פלין, למה שנראה היום כתמים ואז ביטא את המחאה של היחיד.
מילים אחרות: מה שצ'פלין חזה אז הוא רק הקדימון לרע של ימינו. בסרט של עכשיו אתה חווה  פי כמה וכמה עודף של מיכון ופולחן של יעילות. ה"הם" שמביטים בך יכולים להיות האח הגדול של תקופתנו, הבוסים של ההייטק וגם הקהל שמצפה ממך לעוד דיסק ולעוד דיסק. ליווי גיטרה  אקוסטית מוציא את השיר לדרך . מתי כספי מצליח להמחיש את תחושת הלחץ המעיקה של תנועה בתוך מכונה במהלך מלודי פשוט וישיר בשילוב צליל אקוסטי וחשמלי בעיבוד פאנקי  ובשירה מאוד ממוקדת.
אם לחזור לעניין הציפיות ממתי כספי ה"קלאסי" – אז  הבחירה שלי נופלת על "כמו בריקוד" המוטו: מה נשאר לנו אם לא הטבע ואנחנו. ננטרל עצמנו מכל השאר. גם מהזמן. כספי שר על רגע (הכרחי) שבו גוף ונפש של איש ואישה מתאחדים  למראות הבריאה – "הנצח כאן כמו אז". משהו שמייצר תחושה של מערכת תנועות קצובות, תנועה לפי מנגינה. דני רובס רשם את רישומי הרגע הזה. זוהי אחדות מופלאה, קוסמית. המוסיקה?  – ברוך שובך, מתי כספי. המעטפת הקלאסית בעיבוד (מהלך הפסנתר בפתיחה, העיבוד התזמורתי), הרגישות הייחודית במנגינה, גם בחספוס הקולי. כספי משדר את מהות התחושה מרוממת הנפש בטון מתכוון ומשתוקק, וזוהי המוסיקה והסגנון שהם מתי כספי.

שירים: אין אף אחת כמוה, אז יש, דבקה בת זמנינו, אמון בשגרה, עוד אפשרות אחת, איש בלי הבנות, זמנים מודרניים, כשלא היה לי בית, כמו בריקוד, נעימת ערש

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן