כנראה ש-38 המעלות עשו משהו לא טוב לזמר. הטקסט נשמע בליל מילים היסטרי על פס הקול האלקטרו פאנקי, שאם אין לך אותו (את המילים) ביד – אין סיכוי שתבין מה רוצה נדב גדג' מחייך. טוב שההיסטריה הזו נקטעת בבית מלודי המוגש בהרמוניה המוכרת משדות הריתם נ' בלוז והסול. זהו סיפור על חגיגת רכיבת אופנועים מדברית, שאין בה מנצחים, רק הפאן והדרייב הזה שבדהירה, כאשר קו ההתחלה תמיד נעלם, ו"הזמן לא יעצור אף פעם". זו רק מסיבה של מצברוח בחום אימים.
יש במוסיקה, בעיבוד ובהפקה סממני גרוב בהשפעה מובהקת של הריתם נ'בלוז. השירה של גדג' בחלקים של השיר היא מין ראפ לחוץ היפראקטיבי, לפני שהוא עובר לבית המלודי הכיפי בזכות הפקה יפהפיה. בשורה תחתונה אני חוזר לשאלה ששאלתי לפני שלוש שנים על הגולדן בוי: לאן גדג' חותר? להיות מכונת להיטים אקראית או אמן פופ בעל תעודת זהות אישית. השיר הזה לא עוזר לקבל תשובה.
יו איזה חום שוב באוויר/ כבר נכנסתי לסרט/ על פול גז זה לא מספיק מהיר
ומימין היא שוב חותכת/ כשמזנקים אני מלא אוויר/ כמעט שכחתי את הדרך
ילדים של המדבר, אחי 'תה לא מכיר/ השארנו לך אבק זה לא בסדר
כל החבורה, בשיירה, לנו אין ברירה אחרת/ העמדנו פה שורה, איזו אווירה, וכבר נגמר הדלק
אולי בא לך לרכב כי אין מצב אני הולך ברגל/ סתם זה פשוט העניין, שאת כבר כאן, וכבר הרמת תדגל
מה קורה כבר סובבנו ת'עולם/ נחגוג בדרך של כולם/ כי קו ההתחלה תמיד הוא רק הולך ונעלם
הזמן לא יעצור אף פעם
במרוץ הזה אין מנצחים/ זאת מסיבה של מצב רוח/ תראי כולם סביבנו כבר בעניינים
לאלאלא אין לך זמן לנוווווחחחח/ 38 מעלות כולם רותחים/ החום שלך שרף אותי כל השבוע
עלינו על הסוס הדלקנו מנועים/ תפסי אותי חזק אני מתחיל לנוע
עם כל החבורה, בשיירה, לנו אין ברירה אחרת/ העמדנו פה שורה, איזו אווירה, וכבר נגמר הדלק
אולי בא לך לרכב כי אין מצב אני הולך ברגל/ סתם זה פשוט העניין, שאת כבר כאן, וכבר הרמת תדגל
מה קורה כבר סובבנו ת'עולם/ נחגוג בדרך של כולם/ כי קו ההתחלה תמיד הוא רק הולך ונעלם
הזמן לא יעצור אף פעם
