מה לנדב גדג' ולטקסט ההזוי הזה? האמת, אין לי מושג מיהו נדב גדג'. מאז הזכייה ב"הכוכב הבא" ו – Golden Boy של האירוויזיון הוא הפך כלי לייצור להיטים. מנצלים את קולו, האת האנרגיות המוספות, את החיוניות הבימתית, פחות מתייחסים לו עצמו. נכון, צעיר מדי, לא ממש חושב במונחים פרסונליים, נשמע יותר אמצעי לייצר להיטים מאשר אמן פופ בעל תעודת זהות אישית. תגידו: מי צריך את ה"אישי" הזה. יש כאן מבצע מעולה, תואם סטנדרטים של הפקה מודרנית. כבר ידאגו לו לחומרים טובים. להפקה מבריקה.
אז הנה, בבקשה: קבלו את הדרמה בהפקת ליגת על: סיפורו הבחור ש"זוחל ליד הדלתות" שלה ורואה את דמעותיה "פוגשות בקפה". ולעת ערב כשמאהביה מגיעים – ההרגשה היא כמו מחט שננעצת בלב. תנו לדמיונכם ללכת במקומכם. אבישחר ג'קסון ודקל שחרור, כותבי המילים ישלימו את הסיפור. הם כנראה יודעים טוב מאיתנו על מה הם מדברים. נדב גדג' מתחיל את סיפורה בטון נוגה, עובר למקצב מיד טמפו שנותן תנופה לשיר. החזרות התכופות, ההפקה האלקטרונית מאפילים בסופו של דבר על הסיפור. גדג' יסמוך יותר על העבודה המקצועית העדכנית והמלוטשת. מבחינה זו הוא יכול להיות רגוע. הוא יכול לדלג על כל ה"אישי" הזה.
She was still dreaming
When I woke up beside her
Then she made coffee for the both of us
And then I go again at night
Creeping through her doors
And her tears meet the coffee once more
And then I go again at night
Creeping through her doors
And her tears meet the coffee once more
And in my sight I see the back of the old picture
She’s surfing on the keys of love
Just for a hand to hold her when the morning comes
So she can hold the city before it runs
When the sun falls and her lovers come over
It’s like a needle sticking in her heart
And every taste she gave painted a picture