המילים הן של הפסיכולוג או שלה בעצמה בשיטת ריפוי עצמי נוגד דיכאון? סימה לוי דוכין קמה בבוקר על הצד הבהיר של החיים. משכנעת עצמה שדיכאון זה לא בשבילה. חריזה פשוטה, תובנה של פסיכולוגיה לכל, שאם היא מתממשת לא תיחשב טיפול פשטני בנפש. המוסיקה רכה-נוגה, טון רגיש שמשדר פה ולב שווים.
סימה לוי דוכין אינה מחפשת נתיב של חדשנות. לא במילים, לא בלחן. היא בחרה בבלדה שמתכתבת עם מסלול פופ, מסורתי מהזן הישן. ההבעה האמינה של סימה לוי דוכין משכנעת שאין  עדיין להוציא ישן מפני חדש.

תמשכי את השמיכה/ למה את בוכה?/ הסתכלי אל המראה/ כמה את יפה
ותדליקי את הרדיו/ עשי לך כוס קפה/ ואם שדרן קצת משתטה/ אז זה בטח יום יפה
והבוקר בא/ הנה את נותנת אהבה לעצמך/ מחבקת את כולך/ כשהבוקר בא/ זה הזמן לתת קצת אהבה לעצמך/ לחבק את כולך
ואל תזילי אף דמעה הפעם / אין מה ששווה/ הרי הבטחת כבר לעצמך/ דכאון לא בשבילך
ותודי שכבר נמאס לך / לבחוש את הנושא/ בייבי, תני חיוך יפה/ זה האור שם בקצה
והבוקר בא…
את כולך… את כולך…
אה אהבה אהבה/ אה אה אהבה אהבה/ אה אהבה אהבה
אה אה אהבה אהבה
אז שימי בגד על גופך/ קחי כבר את עצמך/ וצאי אל הרחוב/ מבלי לדעת איך
בוקר בא…
את כולך.. את עצמך… / אהבה… לעצמך…/ זה הזמן לתת קצת אהבה/ א ה ב ה . . .