אנרכיזם עוד הולך עם סוציאליזם? עדי שחם מנסה. חג הפועלים חובר לפאנק ולתת תרבות אשר מייצגים מחאה חברתית נגד הממסד,  נגד הזרם המרכזי בחברה המערבית, ולמעשה נגד הרבה מהנורמות המקובלות בחברה המערבית. השיר של עדי שחם הוא שליפה כעסנית של מילים – "מחתרת", "לחסום את איילון", "מצעד השחרור האדום", "לפרק משפחות בפיקניק", "להפחיד גברים". לא ברור מה היא רוצה עם ה-1 במאי? געגועים לעידן מצעדי הפועלים? תחיה מחודשת של הדגל האדום ומסריו?  לייצג את מעמד הפועלים, בלאגן אנרכיסטי? השיר סתמי, אנכרוניסטי, אינו מוביל לשומקום. אם רצתה להביע איזו מסר פמיניסטי – נכשלה. המוסיקה היא רוק ניו וייב מונטוני בנוסח ששמענו בעבר מ"המכשפות". טון אפלולי, אלקטרו פופ שנות השמונים, מנגינה מוגבלת. תזזית שמשדרת איזו מוטיבציה לשינוי. לא מעבר. הקליפ שהצטלם בסימטאות רוויות גרפיטי ומציג מצעד נשים עלומות-מחוקות לא ממש תורם להעצמת המסר. התוצאה יומרנית ועקרה.

אני רוצה לרדת למחתרת/ לצעוק סיסמאות פועלים בשרשרת
לזרוק חיצים לבושה עור נחש/ לקלל ולירוק על הרכש החדש
אני רוצה לרדת למחתרת/לחסום את איילון בבטון ועופרת
לשרוף ת'שלטים מצפון לדרום/ להוביל את מצעד השחרור האדום
כולכם גרועים בעיניי/ והיום ה-1 במאי
אני רוצה לרדת למחתרת/ לשוטט בלילות עם נשים בסיירת
לפרק משפחות בפיקניק של שבת/ להפחיד את כל הגברים במבט
כולכם גרועים בעיניי/ והיום ה-1 במאי