עומר אדם לירן דניני - סיפור ישן

סיפור ישן

עומר אדם לירן דנינו

מילים: אבי אוחיון לחן ועיבוד: אסף צרויה
2.5/5

אבי אוחיון תפר סיפור אהבה-געגוע לשני זמרים, ששרים מכתב (כמו פעם) בגוף ראשון לאהובה נחשקת "מעבר לים". כל קלישאה אפשרית. "כתבנו את שמנו בדם". "חץ בלב פוגע". "הלב נשרף" וואה. מילא הקלישאות והמטפורות הגרועות ("את האש אני המים ציפור ללא כנפיים") אבל גם חוסר אמינות בסיפור – "בסוף עונת הגשמים אני אשוב אליך". (למה לחכות?) יחד עם אסף צרויה, חברו לפס היצור, ניסה אוחיון להתאים בלדת אוהב שבור לשני זמרי הרגש הבולטים במיינסטרים המקומי.
כשני הגברים האלה, בעלי הקולות היפים, עסוקים ברגשנות על גבול ההתייפחות, מד הרגש שלי יורד מטה. בתחילת השיר הרגשנות עדיין נמצאת בגבולות הנורמלי, אבל מרגע שעומר אדם מצטרף לדנינו, אני טובע בים הרגש. נשאר בלי אוויר. הנפש העצובה עולה על גדותיה ועל היכולת שלי לעמוד בעומס אמוציונאלי מפוברק.
לא עבד עלי, כולל הניואנס התזמורתי הערבי המניפולטיבי בעיבוד לקראת סיום. שני מסלסלים בדם, שתרמו את הטווח הקולי שלהם לדואט, שנשמע כמו ניסיון לייצר עוצמה רגשנית טורבו בכוח.

סיפור ישן עיירה שמעבר לים/ היא היתה יחידה וזוהרת
רחוק מכאן/ איך כתבנו את שמנו בדם/ בברית נעורים את זוכרת
נשקנו רכות מרוחים בתמימות/ חיבקנו כל יום רגעים של פשטות
השמש זרחה רק עלינו יותר/ נשבענו לנצח תמיד נשאר
הקיץ תם ואיך אשוב הביתה/ אני כותב לך
אהובה יפת עיניים אני כותב בינתיים/ את האש אני המים ציפור ללא כנפיים
רק חולם אותך כל לילה רחוקה שלי תמיד שלך/ ואיך הזמן מתעתע כמו חץ בלב פוגע
הוא זוחל והוא נוסע בטח לא יודע/ כמה געגוע מתלקח כשהנפש עצובה
בסוף עונת גשמים אני אשוב אליך/ אני כותב לך
סיפור ישן על מכתב שמעבר לים/ את כתבת אני לא מסתדרת
רחוק כל כך אל תכעס מקווה שתסלח/ אהבה רחוקה לי כואבת
ואיך געגוע מטריף כל דמיון/ תבין אהובי אין פה שום היגיון
שני ילדים בעולם כה גדול/ וקיץ אחד שצועק לי בקול
הלב נשרף מכתב אני כותב לך ולא שולח
אהובה יפת עיניים אני כותב בינתיים/ את האש אני המים ציפור ללא כנפיים
רק חולם אותך כל לילה רחוקה שלי תמיד שלך/ ואיך הזמן מתעתע כמו חץ בלב פוגע
הוא זוחל והוא נוסע בטח לא יודע/ כמה געגוע מתלקח כשהנפש עצובה/ סיפור ישן / חלום של קיץ  מתגעגע 

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

תגובה אחת

  1. אם נתעלם מהצד המסחרי, איזה ערך אמנותי יש לדואט בין שני זמרים שנשמעים בדיוק אותו דבר? באותה מידה כל אחד בנפרד היה יכול לשיר את זה, וזה היה נשמע זהה. אני לא מצליח להבדיל בכלל בין הקולות שלהם בשיר הזה, מה שהופך את כל הרעיון של דואט למיותר לגמרי. שלא לדבר על הגיחוך בדואט כאשר המוען הוא למעשה אדם אחד (בדומה ל"עד סוף העולם" של חיים משה ויואב יצחק, ועוד הרבה אחרים).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן