מזהים? הפשטות הזו – המלודית, הרכות המלו-מלנכולית, פופ שכמו כותב את עצמו, נמס במתיקותו ומשאיר טעם טוב. זהו עידן רייכל. כבר לא מחפשים חריגים סגנוניים אצלו. נדמה לי, שהוא ממשיך לזרום באפיק של אזור נוחות. באהבות שלו יש געגועים, עננים, בדידות, צער. מי לא חושב ככה כשהוא אוהב – "כשירד הערב יש לאן לחזור". הכי פשוט. מי לא מהרהר/ מצטער על הפכים הקטנים בשגרת היחסים היומיומיים. האהבה והבית החם הם תרופות שמנטרלות את רגעי החדשות הרעות, משמשות מפלט, שאליו ממשיכים לחזור. מוסיקלית – מזוהה מיידית בכל מרכיב (הפתיח הכמו אתני, המלודיה, ההרמוניה). קולחת בבהירותה האקוסטית, נעימות עגמומית, טביעת צליל מקומית. כששומעים רייכל בחו"ל – יש כנראה לאן לחזור. זה גם מה שמבטא קליפ התיירות הצבעוני. פשוט כמו השיר הזה.
וכשפתאום מעונן/ חושב עלייך מיד / דואג אם קר לך עכשיו
איך להגיע מהר/ ולחמם את כולך/ ולנשק אותך ככה
שתרגישי תמיד / את לא נשארת לבד
כשהחדשות עצובות/ חושב עלייך מיד / שלא קרה לך דבר
ולמה רבנו בכלל/ מה לא הספקתי לומר / הכול נראה לא חשוב
שתחזרי כבר הביתה/ רק לראות אותך
ותמיד לזכור / שיש פה בית לשמור/ ויש אותך לחבק חזק ללבי
ותמיד לצאת לאור / יש יום לעבור/ כשירד הערב / יש לאן לחזור
ורק לזכור תמיד לתת את הכול
כשהחדשות עצובות/ יוצא לעיר לחפש/ ברחובות כל הלילה
ממלמל, מתפלל/ מה לא הספקתי לומר לך/ שאני מצטער
וזה מכה בי שוב ככה / ובוער מתגבר
