הקול יוצא מלב מתגעגע, שנטען מחדש בחורף. הקיץ גרם נזק לזיכרונות הילדות. הגשמים יחזירו לחנות הממתקים, לקונדס של שבירת חלונות השכנים, לגגות הרעפים, לסכין שחרטה שמות על העץ.
התחושה הזו של ירושלים של סתיו נמצאת בעצמותיו, מפעמת ומפעימה. אמנואל פוצ' שטיינבאום, לוקח את המאזין למחוזות זיכרונותיו בשיר פסנתר נוגה, רושם את פעימות ליבו בצלילי חורף תחושתיים. השירה הבהירה משרטטת את מרכיבי הגעגועים בציוריות מפעימה. מחלק אנרגיות רגשיות – מאיפוק עד דרמטי, מעניק לזיכרונות תווי מתאר אישיים מופלאים של סינגר-סונגרייטר אותנטי.
**** הקליפ משבץ סרטונים מילדותו של אמנואל (פוצ') שטיינבאום בירושלים לצד צילומים עכשוויים של העיר. צילום ועריכה: אילן לווי וניר נוני אפרטי ENG-TV
כשיתחילו הגשמים נתחיל לאט לאחות את הקרעים / שנאספו בשרבים האחרונים /כשיתחילו הגשמים נתחיל לאט לקרב את הרגעים
שהתכסו בערפילים
נצא החוצה נזרוק אבנים /על החלונות של השכנים, בתי הספר הישנים / אחר כך נלך אל חנות הממתקים / נדחוף הכל אל הכיסים / נצא החוצה ברגלים יחפות
נרגיש את קור האספלט חודר לתוך העצמות
כשיתחילו הגשמים נתחיל לאט לחיות שוב בימים / שנעלמו מלילות השימורים / ובשעות הדמדומים נצא לאט / שוב למוצא את השבילים שהתכסו בפיגומים
נצא לרוץ על גגות הרעפים / בין 2 ל-4 נעיר ת'ישנים / ניקח את הסכין של יעקב הזקן ונחרוט. את שמותינו על העץ של השכן / אגנוב מאמא 15 שקלים אקנה לך את העיטור של השנהב / תוכלי לקשור על שרשרת מזהבנרגיש איך / הכל כאן ועכשיו / נרגיש את ירושלים / שבסתיו