המלאכים שהולכים איתו שנים, הסוסים שדוהרים ונופלים לתהום, והוא מחפש לעצמו כיוון. שיר פתיחה: "משהו משתנה ביקום". הטקסט מיוחד. צליל הפולק המלודיים הטון הרך המתכוון, מוליכים למקום שצוק בן עיון מתכוון, כשהוא מדבר עליו, כשהוא מחפש יעד ביקום. מוסיקה מכוונת אותך למקום שלא הצלחת להגיע אליו. תן לדמיון לרוץ. השיר נקרא "משהו משתנה ביקום".
אם פנים חדשות במוסיקה שעדיין לא נחשפו, נסו את צוק בן עיון. השירים שאני שומע הם תרשימים של סינגר סונגרייטר שמתרגם תחושות ומראות בדיוק אותנטי. בדור של מוסיקאים מדוכדכים, שהמוסיקה משמשת להם מרפא לנפש, אצל בן עיון המוסיקה יוצאת מ"גשמים שממלאים את הלב בתקווה", ועדיין עובר בה קו נוגה יפה שמשדר אמינות של כתיבה רגישה ומפוקחת כאחד. . גם כשהוא שר געגועים לאהובה, הוא מכוון את הצליל והטון להשלמה שמשדרת אופטימיות מאוזנת מצד אחד: "איך הלכתי ממך אוי איך הלכתי ממך", ומצד שני – "בעולם הבא נגלה שכאן הכל זה רק חלום קטן"… המנגינה היפה חוברת לקווי מתאר מוסיקליים מזן פולק אקוסטי מלודי בהיר. ב"גשם של עצבות", (שיר על הבורא שמכתיב את החיים, אך משאיר את האדם עם סימן שאלה – "מי אני מה אני") השיר האיטי מעוצב באוריינטצית קאנטרי בצליל מפוחית ופדאל סטיל עטוף יפהפה בכלי מיתר קלאסיים (הפקה מוזיקלית: אודי בן שמחון).
נגינת היוקללה (ערן ויץ) ב"תחזור מחר" ממשיכה את הקו הפולקלוריסטי במעין בלו גראס קצבי (ז'אנר של הקאנטרי שמוצאו במוסיקה האירית) – הרהורים של איש במסע – "תחזור מחר הכל נגמר/ רץ אל העתיד כבר מאוחר/ חי את שקורה/ כותב את שעבר מה עוד נותר".
חוזרים לצליל אקוסטי סטייל מוסיקת הפולק של סיימון וגרפונקל ב"האמת לא משקרת". צוק בן עיון שר על הניסיון למצוא מקלט "במגרש המשחקים המסוכן הזה של העולם". המנגינה והטון הגבוה משדרים את עומק התחושה, כשצוק שר – "תטפס הכי גבוה/ תנסה עכשיו לנגוע שם". את ה"שם" שר צוק ברגישות נוגע ומגעת ב"מישהו שם": "מישהו שם מקשיב לסירה בלב ים לדייג שנלחם בגלים". כנ"ל – "לגדול" – גם כאן נפש ששרה הישרדות בטון כובש: "ואני עוד מנסה לגדול/ כבדות רגליי בחול/ זוחל בין השנים/ והיום שוכח את הכל/ אוחז כדי לא ליפול/ בכל מה שמסביב". צוק בן עיון הוא זמר-יוצר שלא יפול. הוא מצליח לעשות שימוש אפקטיבי בפופ פולק האמריקני המסורתי בשפה העברית, והחיבור נשמע אינטגרטיבי להפליא.
