שאנסון תמיד עשה לי את זה. אני מדבר על הצליל המזוקק הטהור של זמרים וזמרות מספרי סיפורים, ששרים את עצמם בצרפתית, לעיתים אלגנטיים, לעיתים מאוד דרמטיים, ופעמים רבות – רומנטיים.  הם שרים בגובה העיניים. סנטימנטליים עד דמעות. דרמטיים עד סערת רגשות. הזמרים הם השחקנים הגדולים של שיריהם. קחו את לאו פרה ששר Avec le temps – עם הזמן. מי יכול לחקותו?  מקור השאנסון הצרפתי בצורתו המודרנית היה בקברטים ובמיוזיק-הול של הגדה הימנית בפריז ובעיקר ברובע המונמרטר. הייחוד של  השאנסון במאה ה-20 הוא  במילים. מוסיקלית – הוא ניזון מהשפעות חוץ שונות –  ג'אז, סווינג ורוקנרול.  רוחו נושבת מהקברטים שלפני מלחמת העולם השנייה.  אחד היוצרים-זמרים הראשונים של השאנסון הצרפתי החדש היה הזמר שארל טרנה, שהחל לשיר בשנות ה-30': שיריו היו על גבול הפואטי, לחניו הושפעו ממקצבים אמריקאיים שלא היו מוכרים עד אז בצרפת והופעתו הבימתית  כשל טרובאדור מודרני. בהמשך נתוודע למוריס שבלייה, אדית פיאף, המלכה הראשונה, הגדולה מכולן. ז'אק ברל שהביא כיוון חדש – שנון יותר מעורב יותר (שירים בעלי מודעות חברתית) קוסמופוליטי יותר – שיריו הגיעו לכל מקום, גם לרוק האמריקני. והיו איב מונטאן וז'ילבר בקו ושארל אזנבור, ז'ורז' ברסנס, ז'ורז' מוסטאקי, מיריי מאתיה, ברברה, סרז' גינזבורג, סרג' רג'יני, ז'ולייט גרקו. הגעגועים ממשיכים להחיות את השנסון. הוא חי קיים נושם ושורד, מנותק משאון העכשיו.
השנסון וסיפוריו תמיד עוררו מוטיבציה אצל יוצרים וזמרים מקומיים. היו שנים של חדירת השפעה צרפתית לרבים מתחומי האמנות והיצירה בישראל. שירים צרפתיים רבים הושמעו ברדיו, וחלק מהכוכבים הצרפתיים הגדולים אף הגיעו להופעות בישראל, ושימשו השראה ליוצרים הישראליים. לא בכדי מיטב המתרגמים בישראל – כמו אהוד מנור, דן אלמגור ונעמי שמרואחרים – תרגמו שירים צרפתיים.
"ההמון" (La Foule) של אדית פיאף מוכר כ"חיוכים" של חוה אלברשטיין. חוה שרה גם את "את חירותי" (Ma Liberte) ששרו ז'ורז' מוסטאקי וסרז' רג'יאני בתרגום נפלא של יהורם טהר לב, שאף עלה על המקור. Ne Me Quitte Pas של ז'אק ברל – קלאסיקה קוסמופוליטית  תורגם ע"י נעמי שמר ל"אל תלכי ממני" בגרסה המוכרת של יוסי בנאי, שהתמחה בשנסון של ברסאנס וברל. הוא הקדיש תוכנית לשירי ברסאנס – "אין אהבות שמחות" (1974) וגם אלבום – "בנאי שר ומספר ברסאנס" (1997) , הוציא אלבום של שירי ז'אק ברל – "אם נדע לאהוב" (1992) יוסי הוא לא רק זמר, אלא בדרן, שחקן ומספר. שאנסוניייר עברי. שחקן שמספר סיפור בשיר בקונטקסט הקברטי הקלאסי עם קריצות לסגנונות שונים.
מהדור הצעיר שמענו פחות שאנסון, ומי שהפתיע היה אביב גפן ששר Avec le temps – עם הזמן של לאו פרה.  "עם הזמן הכול חולף, גם יופייה – כמו ריח בושם זול מתנדף. זיכרונות מתקלפים כמו מעץ". שיר יפהפה של משורר צרפתי, שאנסון בן אלמוות. מוזר: השיר הלא מקורי הזה נשמע אולי הביצוע הכי אותנטי של אביב גפן.

Léo Ferré – Avec le temps

אביב גפן – ועם הזמן