סיטואציית הפרידה ביניהם מושרת משתי זוויות: הגברית והנשית. כפיר אפשטיין החליט ללכת  על שני  התפקידים, גם הנשי. הוא: "משפט שנאמר הופך אותך לזר". היא (הוא): "אני נזכרת שטוב לי באמת". והמסקנה הנדושה בסיום – "כל געגוע סופו להיגמר, נגמר סיפור אחד יתחיל סיפור אחר".
לא שוכנעתי במגמה של אפשטיין לשיר על המשבר מנקודת מבט נשית. דואט בינו ובין זמרת מתבקש. השיר הפשוט נע בין צער לראיה מפוכחת משחררת. המוסיקה שמתחילה בצליל פסנתר דרמטי אפקטיבי משגרת תחושת הדכדוך. המנגינה היפה והטון משכנעים, כי אפשטיין נמצא בתוך הסיטואציה גם כמדווח רציונאלי, גם כמעורב אמוציונאלית במיוחד במעבר ל"כמה בכיתי בלילה במיטה".
התחושתי-נוגה בקולו החם מאפיל בסופו של דבר על הרציונאלי-מפוכח. גם אם כפילות התפקידים נשמעת לי מיותרת, אפשטיין מצליח לשדר את התחושה באמינות, במוסיקה שמחלחלת.

קורה שנגמרות לי המילים/ הרגע משתלט, הדחף הבועט/ קורה שלא משנה שום דבר/ משפט שנאמר הפך אותך לזר
ובסוף היום / כשהכל שקט/ אני נזכרת / שטוב לי באמת
לבעוט בדלי המתמלא/ המים נשפכים, לשטוף את הפנים/ לומר גם כשקשה לומר
אם אין בנו אמת, אז מה זה כבר חשוב
ובסוף היום / כשהכל שקט / אני נזכרת / שטוב לי באמת
כמה בכיתי בלילה במיטה / עד שהגיע צחוק, כדי להישאר/ כל געגוע סופו להיגמר
נגמר סיפור אחד, יתחיל סיפור אחר

עיבוד: כפיר אפשטיין, אורי מסטצ'קין, שי סיון, מור סיון, פיטר רוט, אוריאל טוכמן הפקה מוזיקלית: שי סיון