זו לא הייתה נסיעה לפריז כמובטח. די היה להתבונן בעיניה העצובות של אמא. לפי ההסבר המצורף לשיר מדובר בקורין אלאל בת שמונה, העוזבת עם משפחתה בפתאומיות את טוניס. לה ולאחיה הקטן נאמר כי מדובר בטיסה לחופשה בפריז. היום כמספרת מודעת  היא שרה: "לא לקחתי איתי דבר/ כי בפריז אקנה הכל/ אבל מי נוסע לפריז". בשיר היא מספרת גם על תחושת הלא נודע שאחזה בה:  "כאב חד עבר בגופי/ הבנתי משהו מעורפל" ואז גם ההבנה ש"הכל עומד להשתנות". בשיר עירוב של נקודות מבט שונות על הסיטואציה של ילדה שעוזבת את מולדתה מבלי לדעת שפריס היא סיפור כיסוי לעליה לישראל.
השיר הסיפורי עולה על מסלול של נסיעה בהפקת רוק קצבית, שמייצרת מתח. חווית הילדות עברה את מסננת השנים ו"נערכה" בתודעה ע"י הזמן שחלף. אחרי הכל ילדה בת 8 לא חושבת לקחת מזוודה ריקה כדי לקנות דברים בפריס. זוהי מחשבה מודרנית של תייר עכשווי.  מן הסתם נותרה חווית עילה קשה לארץ, אבל התחושה הטראומטית שחוותה לא ממש מגיעה באמצעות הטקסט הזה. היא מגיעה יותר במוסיקה הישירה.  למעלה מחמישים שנה אחרי מה שארע, נשמע שזה עדיין בעצמותיה. ההפקה הפאנקית של בוגרי מכללת BPM מעניקה לשיר עוצמות עכשוויות משכנעות.

הטיסה היתה מלאה/ לא לקחתי איתי דבר
כי בפריס אקנה הכל/ אבל מי נוסע לפריס
הסתכלתי מעבר לחלון/ ראיתי את עיני אימי
שום שמחה לא היתה בהן
כאב חד עבר בגופי/ הבנתי משהו מעורפל
איפה השמחה של החופש/ איפה כל החברות שלי
הכל עומד להשתנות
הטיסה היתה מלאה/ לא לקחתי איתי דבר
כי בפריס אקנה הכל/ אבל מי נוסע לפריס
הדיילת חייכה אלי / אני החזקתי את היד של אחי
והיד של אימי
כאב חד עבר בגופי/ הבנתי משהו מעורפל
איפה השמחה של החופש/ איפה כל החברות שלי
הכל עומד להשתנות