אז מה הפואנטה שלו? שבא לו למות גם כשהוא אוהב אותה? שורת מחץ לא מגיעה. הפואטיקה שגרתית עד לא מעניינת. עוד שיר של בעל לב שבור, שקורס תחת עומס התיסכול, האכזבה והביאוס. על הנייר השירים האלה לא עושים לי כלום. עוד גבר שבוכה בלילה – אחרי סמים, נשים, לב שנשבר לרסיסים, מתנהל איכשהו, ועדיין חושב עליה, אוהב אותה ברגעים הכי קשים, כשבא לו למות.
המוסיקה וההבעה הופכים את ההשתפכות לרגשנות משכנעת בשילוב אפקטיבי של פופ והיפ הופ. התפיסה המיושנת לפיה ראפ הינו דיבור קצבי בעיקרו מתעלמת מפן מוזיקלי מורכב, ולעיתים נסתר, ראפ יכול להיות טקסט מתנגן לכל עניין ודבר. אצל ראודור המלודיה מתחבאת בין השורות, מתבטאת בהגיית המילים, בהנחתן על מנגינה קצבית. הקול הדואב שמתחיל נמוך ואיטי, מגיע ממקום עמוק, ומה שהופך את השיר לייחודי – אינו רק השילוב של מלודיה וראפ אלא, העיבוד הרוקיסטי, והמעבר בפלצט לבית האחרון בקולות מקהלתיים.
לא אל תתקרבי/ אני כבר לא פנוי לזה לא בשבילי/ התרסקתי אין מה לעבוד
תישארי בסביבה/ יש פה משהו גדול את לא מרגישה?
אני שכחתי מה אמרתי אתמול.
אולי בכל זאת נשאר סיכוי אחרון?/ אחרי כל זה אחרי כל הסמים כל הנשים
אחרי הלב הזה שנשבר לרסיסים/ עדיף מאוחר רק בטח לא לבד
בטח בטח לא לבד.
זה לא כמו כשהיכרנו אני אומר לך אני בסדר/ אני קם כל יום מסדר את הזקן ואת החדר
אין לי הרבה מה להציע/ הפואנטה עוד שניה תגיע.
לא שותה פחות בוכה, בכל יום מנסה/ פחות לישון פחות לטחון לעצמי את הראש
את אומרת; ״אין דבר כזה לאפ׳חד בעולם/ זה חיבור אחר שלא חוזר, עכשיו או אף פעם״.
אולי בכל זאת נשאר סיכוי אחרון?
אחרי כל זה אחרי כל הסמים כל הנשים/ אחרי הלב הזה שנשבר לרסיסים
עדיף מאוחר רק בטח לא לבד/ בטח בטח לא לבד.
אין עם מה לעבוד! אין עם מה לעבוד!
את טועה בגדול את הבית שלי/האם אני מספיק לך?
אני יודע שאני אוהב אותך/ גם כשבא לי למות/ גם כשבא לי למות
