בהדרן שרה רוני דלומי "מי אמר", שיר מאלבומה הקודם "אל תחזיקו", ופתאום הקשבתי למילים. ורשמתי על מפית: ככה אני רוצה לשמוע זמרת. לא צועקת מדי, לא מתקתקה מדי, לא מצטחקקת, אלא שרה מתוך עצמה, הכי קרוב לעצמה.
גם "תן לי דקה" מהאלבום החדש, עימות עם חולשות של עצמה, הוא בלדה שמוכיחה כי רוני דלומי משכנעת יותר, אותנטית יותר בשירים אישיים, שהיא שרה במנעד נמוך, במוסיקה שהיא במהותה פולק-רוק. כזהו גם "שלחי אותו" למילים של בנימין פרנק ז"ל מתוך הפרויקט של גל"צ "עוד מעט נהפוך לשיר", שממשיך להיות היילייט בהופעה שלה.
פחות קיבלתי את זה בשיר הקצבי הפותח "לשמור עלי" מהאלבום החדש, שיר על מי שהגיע לשמור עליה, אבל היא אינה בטוחה בו, ואני חוזר על דברים שכתבתי בביקורת על הדיסק: אני מחפש רוני פחות עולה על גדותיה מרוב רגש, אלא יותר בתוך בעצמה.
התכנסנו להשקת האלבום השלישי שלה "תסתכל עליי", שמגיע אחרי "קצת אחרת" (2010) ו"תחזיקו" (2013). הספק מרשים מאוד לזמרת צעירה. בהרכב המלווה – כלי נשיפה שהעניקו ערך מוסף בעיבודים המוצלחים של אורי אבני.
מתוך 16 שירים – 5 מהאלבום החדש. אין ספק שהפעם "הסינגר" שבה התחבר יותר עם ה"סונגרייטר". כותבת-שרה את עצמה מפרספקטיבה עכשווית, מה שמעניק יתר אותנטיות לטון המתכוון, ליכולת שלה למלא שירים בתוכן אמוציונאלי אמין כמו: "אתה אמרת" (ביצוע מצוין), "ללכת עד הסוף" ו"איש של לילה". עליה לוותר על הניסיון שלה לעודד קהל להצטרף בשירה כמעט לכל שיר, בטח לא בשיר נוגה וטעון כמו "שלחי אותו".
רוני דלומי היא כבר זמרת פרמייר ליג במסלול הפופ המיינסטרימי, משכנעת בביצועים טובים, ועם זאת הייתי מנקה התחנחנויות קלות, צחקוקים ודיבורים בין השירים, ונותן יותר לסינגר סונגרייטר שבה לדבר, באופן ששירתה תהפוך יותר ייחודית, יותר מעניינת, שתקרין יותר אישיות פנימית, יותר הופעה לעומק ופחות נחמדות.
שירים: לשמור עליי, עכשיו תורי, כך או כך, תן לי דקה, שלחי אותו, Love me Like You Do, אתה אמרת, תחזיקו, סתם שני אנשים, תסתכל עליי, קדה דיה, ללכת עד הסוף, תן הדרן: מי אמר, איש של לילה
נגנים: איתמר מאירי – גיטרות, אבי חזות – בס, אביב קורן – קלידים, רן גנז – תופים, רוי זוזבסקי – חצוצרה, בר טל – טרומבון. דודו שביט – סאונד, טל פריד – תאורה.
עיבודים והפקה מוסיקלית: אורי אבני
צילום: מרגלית חרסונסקי
לביקורת האלבום תסתכל עליי
וידיאו: "אתה אמרת"
