איך הייתה מוסיקת הפופ נשמעת ללא שירי אהבה? היא לא הייתה. נדמה שפופ נולד בשביל שירי אהבה. אהבה מהי?התשובה היא בדרך כלל במהות חסרונה. ז'אק ברל בוחן אותה במבט עתידי –  "אם תלכי ביום קיץ/ אז את עלולה לקחת איתך את השמש". רועי נויפלד בוחן אותה במבט לאחור: "עד שבאת/ ראיתי תמונות מפחידות בחיי". עכשיו זה דשא. בית. קול מרגיע. אושר בלי סודות.
המקצב האיטי המיוחד מוביל את הסיפור  ואת המנגינה היפה עקב בצד אגודל. הקול המאומץ משדר את הרגש, מגיע עד פלצט. צליל הפסנתר, ההרמוניה הקולית משתתפות בתחושה המפעימה. רועי נויפלד אינו נופל למלכודת רגשנות פשטנית. התחושה מתעצמת בטון עמוק המערב רגש ומפוקחות. התזמור לוקח אותו מהשקט את הסערה בהדרגה, במינונים מדויקים. זו ללא ספק האהבה שלו רועי נויפלד, עולה מן הלב למיתרי הגרון.

 גשם, פרח
רץ שוב אלייך/ קרח, שבר/ נכנס לחייך
אין בי רע, לא נרגע

עד שבאת/ ראיתי תמונות מפחידות בחיי
קול מרגיע, אושר בלי סודות
דשא, בית/ הגעת ונגעת בי
אין בי רע, לא נרגע
עד שבאת/ ראיתי תמונות מפחידות בחיי
קול מרגיע, אושר בלי סודות