חגים עושים לנו את זה. הצלילים של הגבעטרון מעלים געגועים לחדרי האוכל המסורתיים של הקיבוץ. חילוניים מוגמרים שרים ניגונים מסורתיים נושנים בהרמוניות רוגעות ומלטפות, אלה שירי השבת המושרים בגבע ובקיבוצים בשבת. חזרה לחיק היהדות? הצחקתם. פולקלוריזציה – ממש. אנכרוניזם? האנכרוניזם הוא חלק מהתרבות המקומית. משירי תנועות הנוער ועד ריקודי העם. רוחות העבר עוד נכנסות בחלונות הבתים, ולא רק בקיבוץ. הן חלק ממהות הקיום המקומי. שירו עם חבורת הזמר "אבינו למלכנו", "מזמור לדוד", "ידיד נפש" ותצטרפו למחרוזת "ים בם בם". קראתי שהגבעטרון שרה את השירים האלה כ"חימום קולי" בחזרות. עכשיו הניגונים האלה זזים למרכז. תקשיבו לצליל הסקסופון של פיטר ורטהיימר ב"ידיד נפש", תתרפקו על "שירת העשבים" של נעמי שמר. ריקדו לצלילי מחרוזת קרליבך.
הגבעטרון היא בבואה של הטירוף הזה שמאפיין רק עם אחד בעולם. לשיר בצוותא. שירת הרבים קשורה בין השאר בהתיישבות העובדת, בשירה שיצאה מחבורות הזמר של חדרי האוכל והמדשאות הקיבוציים, בקשר שבין השיר לאדם והאדמה הארצישראלים, שירים שראשיתם בעבודה קשה בבוקר ובמפגשים חברתיים לעת ערב. האוסף מראה כי החילוניות התרפקה על הדתיות. "בשוב אדוני" נשמע שיר רוסי.
בהוויה של הקיבוצניקים קיים הניגון המסורתי שמייחד את השכונה המקומית דתית כחילונית. עיבודים חדשים? רוח "ים השיבולים" נושבת מ"שלום עליכם" ועוברת עד "הללויה בצלצלי שמע" פה ושם ניסה המעבד אילן גלבוע לקשט. תעודת הזהות הגבעטרונית אינה משתנה. אחרי הכל, מי רוצה שתשתנה.
שירים: שלום עליכם, בעולם הזה, אבינ מלכנו, צלצלי שמע, מזמור לדוד, מחרוזת ים בם בם, ידיד נפש, שיר המעלות, בשוב אדוני (שיר המעלות), שירת העשבים, מחרוזת קרליבך, הללויה בצלצלי שמע, אתה אחד, מחרוזת יברכך, אדון עולם עם דודו פישר.
