כשהיינו ילדים, לא היינו מודעים לפחד. לא שלט בנפש. לא נלחמנו בו. כשהתבגרנו – הפכנו מודעים, הפחד תקף, חילחל פנימה. לירון אטיה מ"הפיל הכחול" מספר את מה שהיה פעם אזור הספק-אומץ, ספק-טיפשות, מחפש דרכים לא איך לנסות לחזור לשם, אלא להילחם בעצמו, כדי לחזור לשפיות נטולת פחד. הכל בסופו של דבר נמצא בראש. בנפש.
צלילי פסנתר נוגים פותחים את השיר, תואמים את הטון העגמומי של המספר-שר. השיר נע במסלול מלנכולי. שירתו הלא מהוקצעת המאונפפת בנמוכים של אטיה משדרת את הלך הנפש באמינות גבוהה. האלקטרוניקה במעבר מוסיפה תחושה אפוקליפטית.
סופו של מסלול התוגה – זעקה "בוא נילחם בכל הכח/ בוא נדליק את האור"… "אנחנו סלע מול הרוח". הקטע הדרמטי מכיל את כל מה שנצבר בנפש, שהביא את אטיה לכתוב את השיר המצוין הזה המוביל להתפקחות מאירת עיניים ומשחררת נפש, שמקבלת ביטוי מצמרר בטונים הגבוהים בסיום ובאמירה-זעקה "הכל חולף". נדמה שספת הפסיכולוג המוסיקלית שאימץ – שיחררה.
בימוי ועריכת קליפ: לירון אטיה הפקה: יהל יעקב, צילום: תומר לוין
כשזה יבוא, אל תפחד/ כי גם לרע יש סוף
תהיה כמו סלע מול הרוח/ יש עולם אחד בחוץ
ויש לך עולם אחר בראש/ כשתקבל את זה תוכל לנוח.
אתה זוכר איך זה היה כשהיינו ילדים?/ איך אז הלב היה רגוע
הולכים לגלוש ואז בערב מנגנים/ היית סלע מול הרוח
ואם היית… אז תהיה/ ואם היית אז תהיה
אם כבר היית, אז תהיה.
אתה מקשיב?/ אני איתך, לא משנה מה שיבוא
בוא נילחם בכל הכח/ בוא נדליק את האור/ ונעשה טוב
עד שיעלו הכתוביות/ אנחנו סלע מול הרוח.
גם רע עובר אתה תראה/ גם רע עובר אתה תראה/גם רע עובר
אתה תראה/ הכל חולף.
