שלומי סרנגה שרבט שיר על גברת. מרגע שרשם "גברת" הכל מתחרז לשם, בצליל דומה של בֶת,  משחיל את החרוזים למחרוזת אינסטנט משעממת. גברת-ממהרת-עוברת-מדברת-חושבת-אוהבת. אם יש כאן איזשהו סיפור הוא משמש אמצעי בלבד לקצב השבלוני הזה, שמחזיר למועדוני המוסיקה היוונית מסחריים של פעם. המקוריות – ממנו והלאה. משהו בסיסי רק כדי להזיז ולהקפיץ, או לכל היותר חומר לפרודיה על הקלות הלא נסבלת בניסיון לכייף על הז'אנר.

יום אחד כשהיא תתאהב/ ותרגיש את הכאב
בדרכים היא תסתובב/ היא לא מספרת מה שהיא עוברת
משקפיים חדשים / מסתירה את הפנים
משקיפה על החיים/ את לא מספרת מה שאת עוברת
מה תשתי גברת?/ מה את ממהרת?
ספרי מה את עוברת/ את לא מדברת
מה את עוד חושבת?/ את אותו אוהבת
את בו מאוהבת
את שוכחת מהכל/ מזמינה קפה גדול                                                     
משתדלת לא ליפול/ את לא מספרת מה שאת עוברת
רוצה לטוס לזנזיבר/ מזמינה עוד דרינק בבר
מסתכלת על כולם/ את לא מספרת שאת משתכרת
מה תשתי גברת?/ מה את ממהרת?
ספרי מה את עוברת/ את לא מדברת
מה את עוד חושבת?/ את אותו אוהבת
את עוד  מאוהבת
משתזפת בבריכה/ סוף סוף את נראית שמחה
כשאת בוכה את לא יפה/ את כבר לא דואגת, שוב את מאוהבת
מה תשתי גברת?/ מה את ממהרת?
ספרי מה את עוברת/ את לא מדברת
מה את עוד חושבת?/ למה את שותקת?
את אותו אוהבת/ את עוד  מאוהבת
מה תשתי גברת?/ מה את ממהרת?
ספרי מה את עוברת/ את לא מדברת
מה את עוד חושבת?/ למה את שותקת?
את עוד מאוהבת / את בו מאוהבת