שלמה ארצי - קצפת

קצפת, האלבום החדש

שלמה ארצי

הד ארצי
4.5/5

"והאמת", שר שלמה ארצי יחד עם ישי ריבו, "שאין אמת אחת", אבל האמת היא ש"את יחידה, ואת היופי והעצב".
בארבעה עשר שירים חדשים חיפשנו את "האמת" של שלמה ארצי. האם יש יותר מאחת? יש אחת, שאין לערער עליה, שהוא ממשיך לחזר אחריה – אהבה שמה. אצלו היא לעולם לא תהיה בנלית.
"עוד אחד ודי, עוד רגע במיטה/ בואי לא נקום, אמשוך קצת זמן איתך", שר ארצי, משתוקק לעוד זמן אהבה.
"עוד אחד ודי" שיר שני באלבום החדש, ואנחנו מצטרפים למסע למקומות מוכרים בזמן אהבה עכשווי. המדריך מכיר את הקהל, יודע מה יכבוש אותו. הצליל, הסולם הטון, הסגנון. הקהל מכיר את המדריך. הוא לא יהמר על אחר. יצא איתו לדרך. עניין של שפה משותפת.
בשמיעה ראשונה תמהתי: השיר הזה הרי מוכר לי. האם יכול להיות שאני שומע אותו בפעם הראשונה? תקשיבו ל"ביתנו". לא צריכים יותר מהאזנה אחת. השיר מוכן לצאת לדרך, לשירה בצוותא, להתרפקות המונית. שלמה ארצי, בן שישים ושבע, שר שיר אהבה של צעיר שכול החיים עדיין לפניו: "תחת שמש גדולה, נדחוף עגלה/ עם תינוקת קטנה, עם פנים של אלה/ וילד מושלם בעולם שדומה קצת לשנינו".
זהו ארצי ששר על חרדה, שהקשר ביניהם יסתיים, וזורק חופשי רעיונות שאינם קשורים בהכרח לאותה האהבה כמו  "שני אקדחים יורים/ ואף אחד לא מתרגש מזה בתאילנד/ רק פה הכל נראה כמעט / כמו מלחמה באמצע הלילה". השיר "כמעט" הוא מעין סיעור מוחות פרי זרם תודעה שמחובר באופן רופף.
המלחמה משורבבת גם לשיר אהבה כמו "פעם אחת בחודש", בלדה סנטימנטלית נוגה מלווה בצליל פסנתר על הצורך האובססיבי לקבל ריגושים לפחות פעם בחודש. ארצי שר "במקומות מסוכנים עוד יורים ויורים", אולי כדי לומר שאהבה היא הדבר השלם שנותר בעולם לא מושלם. גם כשהוא שר "איך מרגישים כשיש אהבה" – נכנס לשיר משפט כ"בעולם עצוב מלא גזענות, הלב פשוט נקרע לי".
והמסע הזה בעקבות האהבה לא אפשרי בלי זיכרונות, געגועים לתמימות שהייתה ואיננה עוד בשיר "קצפת" – מול תמונת בית ספר של ילדים "משחקים באשליות" מציב ארצי  מציאות קשה של "עובדים זרים בורחים מהר ליד התיכון שבו למדתי". הקצב המהיר מעלה את המסע לכביש המהיר.
לא רק געגועים, אלא גם איזושהי מחאה סמויה: ב"ואולי" ארצי כתב שיר אהבה נכזבת מנעמי, ש"הלכה להיות דוגמנית". אלא שדוגמנית מייצגת קריירת פלסטיק של אשליות. "ואולי" (המוכר משירה של המשוררת רחל), זה לא קרה אף פעם. שלמה ארצי מתייחס לחוויות עבר, שממרחק הזמן יכולות להיתפס כאשליה, מעמיד בשיר אמיתות בסימן שאלה, כמו אומר: מה אנחנו באמת יודעים על עצמנו, ומגיע למסקנה שמעבר למצב הייתכנות –  הכל רע,  נשאר רק קול האל. חיינו עד עכשיו באשליה, ואפילו מה שחשבנו שהוא אמת –  אינו אלא תעתוע. גם ההיאחזות בקולו של אלוהים (אמונה) נשמעת סרקסטית.
כמו בכל אלבום בעבר, המנגינה, הקצב והטון של  ארצי מעניקים למילים את המוסיקה, שגורמת לך להיכנס לאווירה של השיר, ולאו דווקא להתעמק בטקסט עצמו, ברצף הטקסטואלי המגיע במעין רשימות.  כך גם "בסתיו" – זרם הבזקי זיכרונות, שנועד להביע חשש מעזיבתה של האהובה על רקע הזמן החולף במקצב רגאיי  קליט ופריך. מצטרפים בלי להתעכב על הבזק זה או אחר. זורמים איתו.
למסע הזה לקח אתו ארצי את יובל בנאי, דיקלה, ישי ריבו, אמיר דדון והגבעטרון. חלק איתם את תחושותיו. עם דיקלה הוא שר "מחמל נפשי" – סיפורו של  קשיש שמתבונן על עצמו כמעט בחמלה, פוגש באקראי אהובה שמכבר הימים. השניים משלימים פערים ומקווים לצעוד יחד לתוך השקיעה. הם מנהלים שיחת עדכון על מה שעבר, ואיך זה שלא נפגשו, הוא מבקש לאחזר את הקשר, אחרי שכבר "הפסיק להתאהב". הדואט – דו שיח צפוף, שממחיש תחושת ההתרגשות שבפגישה. המנגינה והמקצב  מקדמים את הנרטיב והדואט לנתיב אמצע קליט ומוכר.
ב"לנצח יחד" צירף את יובל בנאי לשיר על פער בין אב לבן שכבר אינו קיים. כבר לא אבא וילד, אלא אב ובנו שנשמעים "אותו דבר", אלא שהאב מתגעגע, מחכה שהוא ,הבן, יחזור אליו ילד. שני אבות חברו לשיר את תוגת הגעגועים לימים שלא ישובו. השיר מתחיל בציטוט מתוך "בית השמש העולה" של "החיות", רוק שנות השישים, שמוביל למנגינה מינורית, שמצליחה לשרטט את הנרטיב בשני קולות שנפגשים בנתיב אמצע ונעים, בתחושות שמתכתבות זו עם זו ברמת  מהימנות גבוהה, בקצב הרומבה פלמנקו, שמעניק משהו מרגעי האור והשמחה שבסיטואציית הערגה.
המסע מסתיים בשיר היחיד שארצי לא כתב את מילותיו – "גבעה אחת" של נתן יונתן עם אמיר דדון והגבעטרון, שחובר לרעיון שעובר לאורך הישירים, הזמן האוזל, הגעגוע למקומות שמכילים את תמצית זיכרונות הנעורים – "תוסיף לנדוד במשעולים רחוק מחסד נעוריך/ אבל קרוב מהם לנהות אל השנים הראשונות/ אל גבעתך, אל היפה, אשריך איש אם אחריך/ עוד תישאר גבעה כזו שטופת פרחים וזיכרונות". קולות זמרי הגבעטרון מעניקים משהו מתוגת הזיכרונות הנטועה בנופי הארץ הזו.
סוף מסע, אביב 2016. שלמה ארצי טעון געגועים. זוהי האמת שלו. רומנטיקן ישראלי בלתי נלאה, שזקוק נואשות לאהבה מחודשת. הוא יקבל אותה. אהבתו המוסיקלית מזדקנת יפה עם הקהל, שיבוא להתרפק עליה גם בקיץ הזה.

שירים: ואולי, עוד אחד ודי, לנצח יחד – עם יובל בנאי, ביתנו, כמעט, בסתיו, מחמל נפשי עם דיקלה, פעם אחת בחודש, קצפת, איך מרגישים כשי אהבה, עלייך לא אוותר,  והאמת עם ישי ריבו, הכינורות, גבעה אחת עם אמיר דדון והגבעטרון

הפקה מוזיקלית: בן ארצי, טל פורר ופטריק סבג

וידיאו: ואולי

 

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן