משרד החינוך מציע פיילוט חדש, שיצא לדרך בינואר 2017 ב-300 בתי ספר שנקרא "שיר של יום – בוקר בריא".
מה זה? המשרד יצייד את מורי ישראל ברשימה של שירים פופולאריים, שמתוכם יבחרו בכל יום שיר אחד, אותו ישירו בתחילת השיעור הראשון יחד עם התלמידים. בתום שירת הצוותא, יקיימו שיחה על השיר "בזמן שהתלמידים יאכלו ארוחה קלה". השירים בלשון ההודעה יכללו "ערכים של רעות, קהילה משפחה, סובלנות וקבלת האחר". מטרת השירה לפי הסבר מנכ"לית משרד החינוך – "ליצור תחושה של רוגע ולאפשר לתלמידים להתחיל את היום בנינוחות ובשמחה", כשלעצמו – רעיון מבורך.
בין השירים שנועדו לפתוח את הבוקר של ילדי ישראל בנינוחות ובשמחה תוך כדי אכילת ארוחה קלה נמצא גם "ילדים של שמחה" מאת יהושוע סובול (מילים) ושלמה בר (לחן), המוכר בביצוע בר ולהקת  הברירה הטבעית.
הייתי מציע למנכ"לית משרד החינוך לבדוק, האם השיר עונה על הקריטריונים הנ"ל, שהרי מדובר בשיר מחאה מובהק, למעשה, אחד השירים  החברתיים הציניים ביותר שנכתבו במוסיקה הישראלית.  השיר נכתב ע"י סובול למחזה "קריזה" שהועלה ע"י תיאטרון חיפה בהנהגתה של נולה צ'לטון ב-1976, הצגה שעסקה בפערים בחברה הישראלית ובקיפוח עדות המזרח. את המילים שם סובול בפי הפקיד/ המנכ"ל האשכנזי של משרד הסעד, שכולו לעג על המגמה של הבאת ילדים רבים במציאות הישראלית. תביא ילדים, כי זה כל מה שאתה. לאחדים אלוהים נתן כסף, כוח וכיף, לך הוא נתן ילדים… "אלוהים הוא גדול /קשה לו לסבול /שאחד יקבל את הכל / לאחד הוא דוחף כסף, כח וכיף /ולכם הוא נותן ילדים "
רוב הציבור חושב, שזהו שיר תהילה למשפחות מרובות ילדים, בעוד שהטקסט נכתב כסטירת מחאה עוקצנית וכביקורת חברתית –  על משפחות המביאות לעולם הרבה ילדים ללא יכולת לפרנסם ולכלכלם, גם ללא הבנה – מה מקור המצווה ("כתוב בתורה או בגמרא ואולי הרב יודע") ומה המשמעות החברתית-חינוכית-כלכלית שבקיומה. זו גם ביקורת על הממסד המעודד משפחות להרבות בילדים (חיילים לעתיד…), אבל לא תומך בהן. השיר אינו יוצא נגד ריבוי ילדים כשלעצמו, אלא נגד ריבוי ילדים, כשאין מספיק הבנה ואמצעים כלכליים לתמוך במשפחות מרובות הילדים, הסובלות מקיפוח של הממסד. כמה ציניות קיימת במשפט: "תביאו תריסר ולמה לא חי /? תביאו עשרים ילדים / תביאו תריסר ולמה לא חי/ ? תביאו עשרים ילדים /אלוהים כבר יתן / הסעד גם כן /מה שצריכים ילדים".
מחאתו של השיר נבלעה בלחן השמח ובקצב, שהפך אותו לשיר חתונות ושאר שמחות, אהוב ומלהיב, שמוציא אנשים לפזז ברחבות הריקודים. הטמפרמנט של שלמה בר הוביל אותו למחוזות ההתלהבות והאקסטזה. העם בחר להבין את השיר כפשוטו ולהזדהות עם השמחה שבו. כך הפך השיר המנון המונים שמח, שבו האירוניה והביקורת הנוקבות ("אלוהים כבר ייתן, הסעד גם כן") מעוקרות לחלוטין.
גם במשרד החינוך לא ירדו לעומקו של השיר, כשהכניסו אותו לרשימה של שירים שישקפו "ערכים של רעות, קהילה, משפחה, סובלנות, קבלת האחר". מעניין אם יתרחש דיון משמעותי ועמוק על הכריך של ארוחת הבוקר, אחרי שהתלמידים שרו אותו בקונטקסט החפלאי, נטול כל ביקורת בשיטת העדר?

תביאו שניים תביאו שלושה / תביאו ארבעה ילדים / תקבלו שיכונים עם כניסה ומטבח / ושני חדרים קטנים / תביאו ארבעה תביאו חמישה / תביאו ששה ילדים / תקבלו הנאה וכבוד מקרובים / אתם אוהבים ילדים 
ילדים זה שמחה / ילדים זה ברכה / ולכם יש לב של זהב / כתוב בתורה / אולי בגמרא / לכו תשאלו את הרב 
תביאו ששה תביאו שבעה / תביאו שמונה ילדים / זאת לא בדיחה / הארץ צריכה הרבה צעירים נחמדים 
תביאו תריסר ולמה לא חי? / תביאו עשרים ילדים / אלוהים כבר יתן / הסעד גם כן / מה שצריכים ילדים 
אלוהים הוא גדול / קשה לו לסבול / שאחד יקבל את הכל / לאחד הוא דוחף כסף, כח וכיף / ולכם הוא נותן ילדים 
ילדים זה שמחה

צילום: מרגלית חרסונסקי